כוונת ההליכה

סיפר רבי אברהם שמחה הורביץ מבַּרניב: פעם אחת ראיתי את מורי, רבי חיים מצַאנז, הולך לבית הכנסת להתפלל תפילת שחרית, ובידו הטלית והתפילין. אולם כאשר הגיע רבי אל בית הכנסת, מיד שב ויצא ממנו. הלכתי אחריו וראיתי שחזר הרבי אל ביתו, נכנס לתוכו וישב בו כמה רגעים.
כשהבחין ר' חיים כי ראיתי את מעשיו, אמר לי: "היודע אתה מדוע שבתי אל ביתי? משום שהאדם צריך להתכונן במחשבתו לפני כל מצווה שהוא מתכוון לעשות. והנה, ההליכה אל בית הכנסת היא מעשה של מצווה, אולם אני מרוב טרדותיי שכחתי לחשוב להיכן אני הולך. בשל כך שבתי לביתי".
אז קם רבי חיים ואמר בקול גדול ובהתרגשות, כדרכו תמיד: "ועכשיו הנני הולך לבית הכנסת להתפלל". וכך הלך אל התפילה.