יפה או מיוחסת

פעם אחת ישבו חסידיו של רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה בחדר החיצוני, מחוץ לחדרו של רבם. באותו זמן יצא ר' בונים החוצה לזמן מה ולא היה בחדרו. והנה הגיע אדם שמראהו כשל "דַייטְשְל", יהודי מארץ גרמניה, וביקש להיכנס פנימה אל הרבי כדי להתייעץ עמו על ענייניו.
באותם ימים לא היו החסידים רגילים לפגוש אנשים הנראים כך. בגדי האיש היו כשל האשכנזים אנשי גרמניה, שפרקו את עולה של היהדות: מכנסיו היו ארוכים ממעל לנעליו, מעילו קצר וכפפות על ידיו. פאותיו היו קצוצות, זקנו גזור במספריים, וכל שאר מנהגי הלבוש של יהודים אלו. תמהו החסידים בלבם: מה רצונו של איש זה, שניכר בו כי אינו מן החסידים? מדוע בא אל ר' בונים? חששו החסידים כי איש זה לא בא אלא לגרום לרבם צער ועוגמת נפש, ובשל כך לא סייעו לו ודחו אותו מעליהם. כשראה הדייטשל שהוא אינו רצוי ביניהם אמר להם בענווה: "מה אני יכול לעשות? מוכרח אני ללכת מכאן אל מקום אחר." והלך לדרכו.
זמן קצר אחר כך שב הרבי אל הבית. סיפרו לו החסידים את העניין שהיה להם עם הדייטשל. מיד אחזה רעדה את ר' בונים, גער בהם בקול וציווה עליהם לצאת מיד ולחפש את האיש ולהחזירו אליו.
מצאו החסידים את האיש בטרם הספיק להתרחק ואמרו לו: "רבנו שלח אותנו להשיבך אליו." מיד שב הדייטשל עמם ונכנס אל חדרו של הרבי. החסידים, שהתפלאו מאוד על כל העניין, הביטו היטב והִטו אוזנם לראות מה יאמר האיש ומה יגיד לו הרבי.
"באתי לשאול ממך עצה," אמר האיש לר' בונים, "נזדמנו לפני שתי הצעות שידוכים – שידוך אחד עם נערה שהיא יפה מאוד אך אינה מיוחסת, והשידוך השני עם נערה בעלת ייחוס רב אך אינה יפת תואר. איני יודע מה לעשות ובאיזו משתיהן לבחור."
רגזו החסידים מאוד על הדייטשל, שמטריד את רבם בשאלות בלתי ראויות. והנה התפלאו לראות כי הרבי האזין לדבריו בסבלנות, ונראה כשוקל בדעתו מה להשיב, והוא מקבל את הדייטשל באהבה, כאילו היה אחד מן החסידים. דבר זה הביא אותם לפליאה גדולה, והם המתינו לשמוע את תשובתו של רבם.
וכך השיב ר' בונים לאורח ביידיש: "ווָאס שֵיין אִיז טָאקֶע שֵיין", כלומר – מה שיפה הוא אכן יפה. מיד אחר כך נפרד האורח לשלום מר' בונים, וללא שהיות יצא לדרכו, כמי שקיבל תשובה ברורה. התפלאו החסידים על תשובה זו אף יותר ממה שהתפלאו על השאלה, ונבהלו מאוד.
לאחר שהלך האיש משם אמר להם ר' בונים: "האם יודעים אתם מה שאל אותי הדייטשל הזה? אספר לכם. הוא שאל אותי אם כדאי שילמד את חכמת הקבלה על פי קבלת רבי משה קוֹרדוֹבֵירוֹ או על פי קבלת האר"י, והשבתי לו כי עדיף שילמד על פי קבלת האר"י."