המשפחה הקדושה מווינה

סיפר רבי ישראל מרוּז'ין:
פעם אחת אירע וכמה חסידים מתלמידיו של רבי לוי יצחק מבָּרדיטְשוֹב נאלצו לחוג את חג הפסח בעיר וינָה. שאלו החסידים את רבם היכן ראוי שיתאכסנו בפסח בעיר זו. וכך ענה הרבי: "צאו לשוק יום אחד לפני החג, ביום שבו בודקים את החמץ לעת ערב. בדקו וראו מי הוא הפותח ראשון את חנותו. בביתו של אדם זה ראוי שתהיו בחג."
עשו כך החסידים, ובאו לשוק ביום זה באשמורת הבוקר, וראו יהודי אשכנזי אחד שהקדים לפתוח את חנותו. אף שהיה האיש לבוש כאנשי המקום בלבוש מודרני, שלא כדרכם של החסידים, באו אליו וביקשו ממנו להיות אצלו בחג הפסח.
האיש הסכים בחפץ לב, ובאותו הערב, בלילה שבו בודקים את החמץ, באו לבקרו. ראו החסידים, והנה יושב האשכנזי עם אשתו ובני ביתו והם אוכלים ארוחת ערב יחדיו. לא מצא הדבר חן בעיני החסידים. רגילים היו כי כאשר יש אורחים בבית פורשות הנשים מן השולחן, ואילו הוא ישב עם בנות ביתו בנוכחות החסידים.
למחרת, בערב חג הפסח, שאל אותם האשכנזי: "האם תרצו לערוך את ליל הסדר עמנו, או שתרצו שאכין לכם חדר מיוחד לשם כך?"
בגלל חוסר הצניעות שבו נהג האשכנזי, ביקשו לערוך את הסדר בחדר מיוחד לבדם.
בליל הסדר, לאחר שסיימו את סעודתם, הציצו החסידים דרך חור הדלת אל שולחנו של האשכנזי. וכך ראו: כל בני המשפחה היו יושבים כשהם שרויים בדבקות נפלאה וראשם מופנה אל על, כאילו שאינם בעולם הזה.
עוד ראו כי המשרת בא ומגיש לפניהם את הדגים, ואחר כך מחזיר את האוכל אל המטבח. שוב הגיש לפניהם בשר והשיבו אל המטבח, בלי שאיש מהם נגע באוכל.
כל זאת ראו ותמהו מאוד. הבינו החסידים כי אין אלו אנשים פשוטים אלא צדיקים נסתרים.
כששאלו אחר כך את המשרת לפשר הדבר שראו, אמר להם המשרת: "בכל שבת עושה בעל הבית קידוש, פורס את החלה ונותן לכל אחד מבני הבית. מיד אחר כך הם שומטים את ראשיהם בדבקות, ואינם טועמים כלל מן המאכלים שאני מגיש לפניהם."
כנהוג בחוץ לארץ, ליל הסדר נערך פעמיים, ערב אחר ערב. לאחר ששמעו את דברי המשרת חשקה נפשם של החסידים להצטרף אל שולחנו של האשכנזי בליל הסדר השני. כאשר ביקשו זאת ענה להם האיש: "היכן שערכתם את הסדר אמש, שם תערכו את הסדר גם הלילה."
לאחר שסיים ר' ישראל מרוז'ין את סיפורו הוסיף ואמר:
"כל הנשמות הגבוהות נמצאות דווקא בדַייטשְלַאנד – בארץ אשכנז. משיח גם הוא – משם יגיע."