בתפילת יום הכיפורים אומר החזן את המילים, שהיה הכוהן הגדול שבבית המקדש אומר בכניסתו אל קודש הקודשים – "שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפַרְנָסָה זֶה לָזֶה, וְלֹא לְעַם אַחֵר" (תלמוד בבלי, תענית, דף כד עמוד ב).
פעם אחת עמד רבי לוי יצחק בבית הכנסת בתפילת יום הכיפורים, וכשהגיע למילים אלו אמר בצעקה: "ומה רע אם יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפַרְנָסָה לְעַם אַחֵר? אם נניח יבוא קוזאק אל חנותו של יהודי ויקנה ממנו סחורה עבור כמה מאות רובל כסף – מה רע בכך?"
אחר כך אמר:
"אלא שמילים אלו אינן מתכוונות כלל לפרנסה ולממון, אלא לדין שדנים בו האדם. וכך הדבר – כאשר עומד האדם למשפט לאחר מותו ומוצאים שהוא חוטא, מיד מביאים את נשמתו של אדם אחר שחטא יותר ממנו, כדי שליד החוטא ייחשב צדיק.
וגם עבור נשמתו של החוטא השני מביאים נשמה אחרת שמצבה גרוע יותר, כדי ללמד גם עליו זכות. וכשמגיעים אל הרשע האחרון, אז מביאים את נפשו של אדם מ'עַם אַחֵר' כדי שייראה צדיק על ידו.
ובשל כך אנחנו מתפללים שלא נצטרך לא זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר, אלא נהיה צדיקים מצד עצמנו."
צדק בזכות עצמו
נושאים:
