אחד מתלמידי החכמים המתנגדים מן העיר בריסק הגיע פעם לחתונה בעיר מֶזִ'יבּוּז' והחליט ללכת לרבי אברהם יהושע השל מאפטא שחי באותם ימים במֶזִ'יבּוּז'.
כשנכנס המתנגד אל הרבי קיבל אותו הרבי בכבוד. התחיל הרב האורח לומר דברי תורה, פתח בדברי המדרש, פירש אותו ואחר הקשה על הפירוש. איש לא ידע לפתור את הקושי. עוד הם מחפשים פתרון, אמר הרבי לעצמו: "הרי אני פושע ישראל." שאל אותו האורח: "מה אתה אומר? האם, חס וחלילה, אתה פושע?" ענה לו הרבי: "הרבה יותר גרוע, אני בפירוש גזלן. מישהו נתן לי ח"י מטבעות כדי להתפלל עבורו ואני שכחתי, הרי שאני בפירוש גזלן." והתעורר הרבי לחזור בתשובה, ומתוך כך נפתחו לו שערי חכמה ואמר פירוש הגיוני ונפלא למדרש שבו עסקו ופתר את השאלה שבה התלבטו.
נוכח המתנגד לדעת שהרבי צדיק ואמר לעצמו: "הרי זה איש אלהים."