תפירה של טלאי

אחד מחסידיו של החוזה מלובלין גזר על עצמו פעם אחת "תענית הפסקה" – ממוצאי השבת ועד לכניסת השבת שלאחריה.
ביום שישי, מעט לפני ששקעה השמש וכמעט הסתיימו ימי הצום, תקפו צימאון נורא עד שהרגיש כי הגיע לשערי מוות.
ראה החסיד באר מים והלך לשתות. בתוך כך נמלך בדעתו ואמר – בשביל שעה קטנה שנותרה עד הערב אאבד את כל התענית הארוכה? חזר בו ולא שתה.
באה גאווה בלבו על שעמד בניסיון קשה כל כך. אמר החסיד בלבו: מוטב שאלך ואשתה ולא אהיה גבה לב.
חזר ובא אל הבאר לשתות. עד שהגיע אל הבאר חלף ממנו הצימאון.
לאחר שנכנסה השבת בא החסיד אל בית המדרש של החוזה. הביט בו הרבי ואמר: "דאס איז א דראטיוואנע מלאכה." זוהי "תפירה של טלאי".