שני הציירים

מעשה במלך אחד שבנה לעצמו ארמון. וקרא לשני אנשים, וציווה עליהם לצייר ציורים על קירות ההיכל שבארמון. על הראשון היה מוטל לצייר בחציו האחד של ההיכל, ועל השני היה מוטל לצייר בחצי האחר. וקבע להם המלך זמן, שעד אליו היו חייבים לסיים את המלאכה, והאנשים הלכו לדרכם.
אחד מהם החל מיד לטרוח ולעמול בלימוד אמנות הציור, וכשידע את המלאכה היטב – צייר בחלק ההיכל שהוטל עליו לציירו ציור יפה ונפלא מאוד. וצייר שם חיות וציפורים וכיוצא באלה ציורים נאים מאוד.
והשני לא שם לבו לגזרת המלך ולא עסק במלאכה כלל. כאשר קרב הזמן שניתן להם כדי לסיים את המלאכה, כבר סיים הראשון את ציורו. והשני החל אז להסתכל על עצמו – איך כילה את זמנו בהבל וריק ולא קיים את בקשתו של המלך. החל לחשוב: מה יעשה? הרי ודאי שלא יוכל בימים המעטים שנותרו ללמוד את אמנות הציור ולסיים את המלאכה. לבסוף עלה בדעתו רעיון. הוא הלך אל הארמון וטח את קיר ההיכל שניתן לו לציירו בטיח שחור ומבריק. כה מבריק היה הטיח, עד שניתן היה להתבונן בו כמו במראה. כשסיים את מלאכתו, תלה וילון להסתיר את מלאכתו ולהפריד חלקו וחלק חברו.
כשהגיע היום שקבע המלך, בא המלך לראות את המלאכה שעשו שני האנשים בזמן שניתן להם. תחילה ראה המלך את הקיר שבחלקו של הראשון, שהיה מצויר בציורים נאים ונפלאים מאוד, בהם ציפורים ודברים נפלאים נוספים, והכול עשוי בצורה יפה וטובה. לעומת זאת, חלקו של השני היה מכוסה בווילון, שהסתיר את האור ולא היה אפשר לראות שם דבר. אז הלך האיש השני ופתח את הווילון. מיד זרחה השמש על הקיר המבריק כמראה, ובאו הציורים הנפלאים שצייר הראשון והאירו והשתקפו בחלקו של השני. הציפורים המצוירות ושאר כל הציורים הנפלאים וכל מה שראה המלך בחלקו של הראשון – כולם נראו גם בחלקו של השני. נוסף על כך לא רק את הציורים ראה המלך משתקפים שם. הוא ראה גם את כל הכלים הנפלאים שבארמונו ואת כל הרהיטים שבו. ולא זו אף זו, שכל הרהיטים והחפצים שירצה להביא אל ההיכל – גם הם ישתקפו בחלקו של השני. והוטב הדבר בעיני המלך.