שלוש עצות

יהודי אחד עזב את אשתו, ילדיו ואת האכסניה שהחזיק בה, כדי לחפש אחר פרנסה. לא היה בידו לשלם את דמי השכירות לפריץ עבור האכסניה וגם זקוק היה לממון כדי להשיא את בנותיו. נסע האיש למרחקים והפך ל"מלמד" של נערים. כך עשה שתים עשרה שנה עד שחסך תשע מאות רובל, ואז החליט לשוב הביתה ולחתן את בנותיו.
בדרכו עבר דרך העיר בַּרדיטשוב, והלך להתפלל בבית המדרש של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב. נמשכה נפשו ונקשרה באהבה לרבי לוי יצחק, ואחר התפילה לא המשיך בדרכו, אלא נותר לעמוד בבית המדרש. פנה אליו ר' לוי יצחק, בירכו לשלום והזמינו לסעוד עמו פת שחרית. כטוב לבם בסעודה אמר ר' לוי יצחק: "אם תרצה, אספר לך שלושה סיפורים. אבל עבור כל סיפור אבקש שתשלם לי מראש שלוש מאות רובל."
מרוב אהבתו לרבי לוי יצחק הסכים האיש לשמוע את הסיפור הראשון. לאחר ששילם אמר לו הרבי: "אם יעמדו לפניך שתי דרכים, ימינה או שמאלה – בחר לפנות ימינה, וכך גם אמרו חז"ל. ועכשיו – התרצה לשמוע את הסיפור השני?"
עמד האיש והשתומם על דבריו של הרבי, האם עבור דבר זה ראוי היה שישלם סכום רב כל כך?
אף על פי כן, כיוון שנקשרה נפשו בנפש הרבי הסכים, ושילם שוב שלוש מאות רובל. אז סיפר לו הרבי את הסיפור השני, וכך אמר: "דע לך, כי איש זקן ואישה צעירה הרי זה חצי מוות. ועכשיו, אם תרצה את הסיפור השלישי יהיה עליך לשלם שוב שלוש מאות רובל. רק אז תשמע ותדע."
נבהל המלמד וחשב: כיצד אבוא אל ביתי? מה אומר לאשתי ובנותיי הממתינות לבואי? האם ראוי שאתן גם את הפרוטות האחרונות שלי?
לבסוף הכריעה אהבתו לרבי לוי יצחק, והוא שילם גם את שלוש מאות הרובל האחרונים. אז אמר לו הרבי: "דע וזכור, כי אל תאמין לשום דבר עד אשר תראה אותו במו עיניך. וכעת – לך לדרכך והשם יצליח דרכך."
יצא האיש מבית רבו כשהוא מרושש מכל כספו. שתים עשרה שנים עבד כמלמד בעבודת פרך, וכל זאת נתן בעד שלושה סיפורים. וכעת, במה יפרנס את בניו ובנותיו, וכיצד ישיא את הבנות?
ובכל זאת יקדה בו אהבתו לרבו, והאמין כי לא דבר ריק הוא, וכי יש סיבה לדברים שאמר לו הרבי. את הדברים ששמע שמר בלבו, וכך הלך משוטט במחשבות, בלי לדעת אם לנסוע ריק אל ביתו, או לשוב אל גלותו כמלמד.
לפתע באו אליו אנשים ושאלו: "הראית את הגנבים, לאן ברחו – ימינה או שמאלה?" אף שלא ראה כלל את הגנבים, זכר את דבריו של רבו ומיד הצביע לכיוון ימין. מיד נתפסו הגנבים ובידם ההון הרב שגנבו. הודו לו האנשים ושילמו לו ממון רב על עזרתו, יותר משש מאות רובל. חשב האיש – כעת מבין אני מפני מה שמעתי את הסיפור הראשון.
המשיך האיש בדרכו ובא אל אכסניה אחת. בעל הבית היה אדם זקן ונשוא פנים, ואשתו צעירה, יפה וענוגה. האיש הזקן היה חולה ושכב בחדר מיוחד, והאישה היא שקיבלה את פניו. ביקש האיש ללון בביתם, אך האישה סירבה ולא נתנה לו להיכנס. לאחר שחיפש מקום אחר ללון ולא מצא, וחזר ובא אל האכסניה. בינתיים החל גשם לרדת והדלת הייתה נעולה. כיוון שלא היה לו מקום אחר, נכנס תחת הגג הבולט מן הבית כלפי חוץ, ושם שכב ללון.
בחצות הלילה שמע עגלה עם בני אדם שבאו לשם. דפקו האנשים על הדלת ונכנסו. שמע כי אמרו האנשים: "איש אחד מוטל תחת גג הבית, אולי ישמע את דברינו?" ושוב אמרו: "ודאי שיכור הוא, הבה נבדוק את הדבר." באו אליו וטלטלו אותו לכאן ולכאן, והוא עשה עצמו כאיש שיכור שאינו יודע בין ימינו ושמאלו.
אז שמע כי מתייעצים האנשים עם האישה הצעירה, כיצד לקיים את בקשתה של האישה הצעירה, ולהרוג את בעל הבית. מיד נזכר מה שאמר לו רבו בסיפור השני, כי אישה צעירה ואיש זקן הרי זה "חצי מוות". הקים האיש קול צעקה והעיר את בעל הבית, והרוצחים נסו לקולו. לאחר שסיפר האיש לבעל הבית את כל מה שאירע שאל אותו הזקן כיצד יגמול לו על טובתו. ענה האיש: "שלוש מאות רובל שַׁלם לי – כמו ששילמתי אני."
קיבל האיש את הכסף והמשיך בדרכו.
כשבא אל עירו לא נכנס אל ביתו, אלא התחפש לאיש אחר והחל לחקור את בני העיר על אודות עצמו ובדבר אשתו ומצבה. אמרו לו: "אדם זה היה לו כאן אכסניה קטנה, אך הוא עזב את ביתו לפני שתים עשרה שנה ומאז לא כתב להם מאומה." ועל אשתו אמרו: "מאז שעזב, סרה אשתו מדרך הישר והפכה לאישה מופקרת."
נבהל האיש, אך זכר את הסיפור השלישי – שלא יאמין עד שלא יבדוק ויראה במו עיניו. מה עשה? בא אל ביתו מחופש לשיכור, כדי שלא יזהו אותו בני הבית. כשירד הלילה הפיל עצמו אל מתחת לשולחן, כמי שנרדם מיינו. והנה ראה ובחור יפה עיניים בא ודפק על החלון. הכניסה אותו האישה אל הבית, סגרה אחריו את החלון ונכנסה עם הבחור אל אחד החדרים. נבהל האיש ממה שראה, אך החליט לבדוק שוב את הדבר. גם בלילה השני עשה עצמו כשיכור, וכך גם בלילה השלישי. בכל פעם בא הבחור ונכנס דרך החלון. הבין האיש כי כנראה נכונים הדברים שאמרו לו על אשתו, אך זכר גם את דברי רבו, שלא יאמין עד שיראה ויבדוק בעצמו.
אחרי כמה ימים שינה את מראהו ובא אל ביתו כשהוא לבוש בבגדיו הרגילים. שמחה האישה ואמרה "בעלי, בעלי!" וגם הילדים שמחו מאד. אבל הוא לא שמח, אלא צעק בקול גדול: "מדוע שמחים אתם? 'וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹּה עֹשָׂה'? (קהלת ב, ב) הלוא כך וכך שמעתי עלייך וכעסתי מאוד, ואני בעצמי בחנתי את הדבר. והנה נכונים הדברים ששמעתי וראיתי במו עיניי שלושה לילות רצופים!"
אמרה לו אשתו: "היזהר ואל תחשוד בי. רק זכור את הילד הקטן שהיה לנו כשיצאת מן הבית. הפריץ לקח אותו אל ביתו כמשכון עבור חובותיך, ושם גדל הילד והתחנך. ואני, שלא רציתי שישכח כי יהודי הוא, דיברתי על לב בננו שיבוא לכאן בכל לילה ואלמד אותו כיצד להתפלל ומעט תורה. המתן וראה כי נכונים דבריי."
כשבא הבחור שוב באותו הלילה, ראה אביו כי זהו בנו, יפה עיניים, שגדל והפך לאיש.
לאחר ששילם את חובו לפריץ החזיר האיש את בנו אל הבית, והוא ובני ביתו חיו ברווחה מהמעות שעוד נשארו בידיו.