לאחר מותו של רבי אורי מסטרליסק בא אחד מחסידיו להידבק בתורתו של רבי בּוּנים מפְּשיסחָה. שאל אותו ר' בונים: "באיזו דרך לימד אתכם רבכם את עבודת השם ואת דרכי החסידות?"
השיב לו החסיד כי כל אדם שבא אל ר' אורי – אפילו היה זה רב גדול או עשיר גדול – היה מוכרח לסחוב שני כדי מים גדולים מן השוק ולעשות עוד מלאכות בזויות כדי לשבור את הגאווה וללמוד ענווה.
אמר לו רבי בונים: "אספר לך מעשה שהיה. פעם אחת גזר המלך עונש מאסר על שלושה אנשים. שניים מהם היו חכמים ואחד היה שוטה. השלושה ישבו במאסר בתא שהוא בור חשוך ואפל, ובכל יום היו מכניסים לבור האפל אוכל ושתייה. בגלל החשכה לא יכול השוטה להבחין בין כלי האכילה ולא ידע להשתמש בהם. כשקיבל כף, למשל, חשב שזאת קערה.
אחד משני החכמים שחלקו את התא עם השוטה החליט ללמד אותו לזהות כל כלי, אבל בכל פעם היה על החכם ללמד את השוטה לזהות את הכלים מחדש, כי בכל ארוחה הם קיבלו כלים בעלי צורה שונה. החכם השני היה יושב ושותק ולא לימד את השוטה דבר.
פעם אחת שאל החכם הראשון את החכם השני: "מדוע רק אני טורח ומלמד את השוטה? מדוע לא תעזור גם אתה?"
השיב החכם השני: "אתה מטריח את עצמך ללמד אותו בכל פעם משהו חדש, וכל טרחתך לשווא כי בכל יום מחליפים את הכלים, וכל מה שלימדת אותו אתמול איננו משמש אותו היום.
בינתיים אני יושב ומתבונן כיצד לחתור חתירה ולפרוץ חור בקיר הבור כדי שיחדור לכאן אור השמש, ואז יוכל השוטה לראות בעצמו ובלי כל עזרה."
שלושת האסירים
נושאים:
