שלושה הסברים לחיתוך בצל

רבי חיים מצאנז נהג לחתוך בעצמו את הביצה והבצלים לסעודת יום השבת. חסידים מספרים שהיה זה מראה נהדר.
פעם אחת התארח אצלו בשבת רבי יצחק אהרן אטינגר, מחברו של ספר שאלות ותשובות בהלכה, ושאל אותו מדוע הוא חותך בעצמו את הבצל על שולחן האוכל.
השיב ר' חיים לרב האורח: "כאשר חותכים את הבצל לחתיכות קטנות יש חשש שיהיה בזה משום מלאכת טחינה, ואסור לטחון בשבת, וכאשר חותכים סמוך לסעודה הרי זה חלק מהסעודה ולא נחשב כמלאכה בפני עצמה."
בהמשך הסעודה פנה ר' חיים לאחד החסידים והסביר לו אחרת: "אני חותך את הבצל בעצמי כדי לדייק במספר החתיכות," אמר והסביר: "שבת הוא היום השביעי ואוכלים בו דג שהוא בגימטריה שבע, וגם בשר ויין שסכום ספרות הגימטריה של כל אחד מהם גם הוא שבע. הבצל, לעומת זאת, סכום הספרות של הגימטריה שלו הוא ארבע עשרה, ולכן צריך לחתוך אותו לשניים, להתאים אותו למספר השבע של השבת."
בהמשך פנה לאדם פשוט שהסב גם הוא לשולחנו ואמר לו: "אם לא חותכים את הבצל סמוך לארוחה הטעם שלו נפגם, לכן אני עושה את זה ממש סמוך לאכילה."
אז אמר האורח, הרב אטינגר: "שלושה הסברים יש כאן ואף אחד מהם אינו נכון. ההסבר האמיתי הוא סוד עמוק ומי ימצאנו."