שכחה

היהודי הקדוש מפּשיסחָה בא אל רבו, החוזה מלוּבּלין, ושמע אותו נאנח.
שאל אותו: "על מה אתה נאנח?"
השיב לו הרב כי עבר רגע אחד שבו לא זכר את ה', ובכך לדעתו עבר על מה שכתוב בתורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, יא).
אמר לו "היהודי": "הלוא ידוע כי אין לקחת את עומר התבואה שנשכח בשדה לאחר שהסתיים הקציר, וכי יש להשאירו לעניים. אולם על כך אומרת המשנה (פאה, פרק ו משנה ו), כי אם שכח בעל השדה עומר גדול במיוחד בשדה, ערֵמה המכילה שתי סאים או יותר – במקרה כזה, אינו חייב להשאיר אותו לעניים, ואין זה נחשב לו כשכחה. הסיבה לכך היא שערמה גדולה כזאת, גם אם לא הרהר בה האדם בכל רגע ורגע, הרי עתיד הוא לחזור ולחשוב עליה בעוד רגע.
כך גם הקדוש ברוך הוא: הוא חשוב כל כך, עד שגם אם לא הרהרת בו לרגע אחד – הרי אתה עתיד לזוכרו, ואין זו שכחה."