לאחר פטירתו של החוזה מלובלין נועדו בעיר קוֹמַרְנָה גדולי תלמידיו, ובראשם רבי צבי הירש מזידיטשוֹב ורבי נפתלי מרוּפְּשִׁיץ. קרא רבי נפתלי: "מי ימלא את מקומו של רבנו? בצל מי נחסה עתה?!" ענה רבי צבי ושאל: "ומה חסר לכם בי?" והתחיל ר' צבי לספר בשבח עצמו. במשך כשעתיים פירט ר' צבי את מעלותיו ואת מדרגתו העליונה וההשגות שזכה להן. לבסוף סיים בדברי השבח, כשאמר לר' נפתלי: "אפילו סבי סבך, השל"ה הקדוש, מגיע אליי מעולם האמת והוא בין אורחיי הנכבדים."
בתום פגישה זו נפרדו התלמידים ונסעו איש איש לדרכו, ונשארו ר' צבי ור' נפתלי לבדם. זמן תפילת המנחה היה זה, ורבי צבי התפלל כמנהגו, כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין.
כעבור זמן הגיע ר' נפתלי אל רבי יהושע הֵשְל מאפטא. אל אפטא כבר הגיעה השמועה על אודות התנהגותו של ר' צבי ודברי ההתפארות שאמר על עצמו. רצה הרבי מאפטא לשמוע על כך מר' נפתלי. אמר לו ר' נפתלי, כי מעודו לא ראה ענווה ושפלות רוח גדולה כמו זו שראה אצל ר' צבי באותן השעות. ועוד אמר ר' נפתלי, כי תפילת שמונה עשרה של מנחה שאמר אז ר' צבי הייתה נפלאה כל כך, עד שמימי רבי אלימלך מליז'נסק – רבו של "החוזה", שנפטר שנים רבות קודם לכן – לא זכה ר' נפתלי לשמוע תפילה כמותה.
שוויץ או ענווה
נושאים:
