סימנים במבוך

סיפר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה משל:
מלך אחד ישב בהיכל גבוה מעל הקרקע. מי שרצה להגיע אל המלך צריך היה לעלות במדרגות לולייניות שהיו בנויות כמבוך מחוכם. העולה בהן היה צריך לדעת היכן עליו לעמוד והיכן לא, שאם לא כן ייפול וייכשל. כל זאת עשה המלך כדי לבחון מי אוהב אותו באמת, ומי מוכן להתאמץ מאוד כדי להגיע אליו.
והנה, אדם אחד ניסה להגיע אל המלך, אך תעה בין שלבי המדרגות ולא מצא את דרכו.
מה עשה האיש? בכה וצעק עד שריחם עליו המלך והעלה אותו למעלה.
אולם היה שם אדם אחר, פיקח מן הראשון. גם הוא תעה בין המדרגות המסובכות, אולם הותיר סימן בכל מקום שבו עבר, כדי שיזכור באיזו מדרגה לדרוך ובאיזו לא. וכך עשה עד שבא אל המלך.
"ומה ההבדל בין השניים?" שאל ר' בונים, "שניהם הגיעו בסופו של דבר אל המלך, אולם הפיקח שהותיר סימנים אחריו, סלל את הדרך גם לבאים אחריו".