סטירה לטובתך

פעם אחת בסעודת ליל שבת, אמר פתאום רבי ברוך ממז'יבוז' לחסידיו: "מי שידבר רעות על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אני מבטיח לו עולם הבא עבור כך."
בין החסידים עמד אברך אחד, סוחר צעיר, שרצה לגשת תיכף ומיד אל ר' ברוך ולספר דבר רע על ר' לוי יצחק. נכסף האיש לקנות לעצמו עולם הבא ברגע אחד, ולא חשב שמא כוונה נסתרת יש לרבי ברוך.
כשעמדו החסידים הזקנים שהיו סביבו על כוונתו, מנעו ממנו לגשת אל הרבי ואמרו לו: "חלילה לך, אל תעשה זאת." שמע האברך בקולם ולא ביצע את זממו.
למחרת, בסעודת יום השבת, שוב ביקש ר' ברוך שיאמרו לפניו דברים רעים על ר' לוי יצחק. גם הפעם שתקו החסידים ואיש לא פתח את פיו, אך האברך לא חשש ורצה לדבר סרה ברבי לוי יצחק אמר בלבו: "הלוא הבטיח ר' ברוך עולם הבא עבור כך, ואם כן, עוון ייחשב לי אם לא אספר."
ואולם, גם בפעם הזאת לא הניחו לו החברים לגשת אל הרבי. חשב האברך – עדיין אוכל לומר את דבריי בסעודה השלישית.
גם בסעודה השלישית שמע האברך את רבו מבקש לשמוע דברי סרה על ר' לוי יצחק. הפעם לא פנה אל דברי החסידים שניסו להזהירו, ורץ בזריזות לעבר ר' ברוך. כשראה ר' ברוך את האברך מתקרב ומתאווה לספר, קירבו אליו ואמר: "קרב בני, קרב, וספר לי את כל אשר אתה יודע לומר על הרב מברדיטשוב."
סיפר האברך:
"פעם אחת באתי לסחור בעיר ברדיטשוב ביום השוק, ועלה על דעתי להיכנס אל בית המדרש של ר' לוי יצחק מברדיטשוב, כדי לראות כיצד הוא מתפלל. שמעתי שאומרים כי דרך תפילתו של ר' לוי יצחק משונה היא שלא כדרך הטבע, ונכספתי גם אני לקלוט ריח טוב מתפילתו.
פיניתי לי זמן באמצע עיסוקיי והלכתי אל בית המדרש. כבר כשבאתי אל פתח בית המדרש שמעתי את קולו הרם של הרבי בתפילתו, ולא רציתי לגשת הלאה ולהיכנס עוד, אלא עמדתי שם אצל הפתח.
והנה, כשהגיע הרב מברדיטשוב אל ברכת 'יוֹצֵר אוֹר' ואמר את המילים 'יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם' פתאום דילג וקפץ עד שבא אליי וחֵמה שפוכה על פניו. באמצע תפילתו פנה ודיבר אליי ביידיש ואמר: 'וואָס וועֵט דּעֵר מלאך מיכאל זאָגעֵן! וואָס וועֵט דּעֵר מלאך גבריאל זאגען!', כלומר: מה יאמר המלאך מיכאל, מה יאמר המלאך גבריאל. מיד לאחר שאמר כך, הרים את ידו וסטר על לחיי, ואחר כך רץ חזרה אל מקומו. כך עשה לי הרב מברדיטשוב."
"ועל כך שואל אני," אמר האברך, "האם רשאי היה להפסיק מתפילתו ולדבר עמי באמצע הברכה? וכל שכן להתמלא חֵמה? וכל שכן להכות איש מישראל? וגם מה פירוש דבריו שאמר, ומה רצה בזה באמצע התפילה? הלוא כל זה נראה כשיגעון חס ושלום!"
לאחר ששמע ר' ברוך ממז'יבוז' את דבריו של האיש, החריש שעה ארוכה. אחר כך פתח ואמר לאיש באוזני כל החסידים: "דע לך, שהרב הקדוש מברדיטשוב הוא סנגור הממליץ טוב על כל עם ישראל בפני בית הדין שבשמים. מוצא הוא דרכים כיצד ללמד זכות וחסד על העבֵרות שעשו, ולרכך את הכעס של מידת הדין.
ובשעה שאומרים בבתי הכנסת את ברכת 'יוֹצֵר אוֹר' ומזכירים את המשרתים – המלאכים, באים המלאכים לפני הבורא ומלמדים זכות על מעשיהם של בני האדם. מתאמצים הם להשכיח את עוונותיהם, להצילם ממידת הדין ולהשפיע עליהם חסדים. וכיוון שרבי לוי יצחק משתדל ועוסק באותה המלאכה, בשעת ברכה זו מתעלה ר' לוי יצחק ונכנס בין המלאכים שבשמים, ויחד עמם עוסק בסנגוריה על עמו."
"ואתה," – פנה ר' ברוך אל האברך – "הקשית עליו במלאכתו. הלוא באותו היום גנבת בשעת סעודתך כף של כסף. פעמים אדם גונב כדי שלא ירעב, מתוך ייסורים ופיקוח נפש. אבל אתה, הסוחר, עשיר אתה ולא יחסר לך דבר, ולמה גנבת? כיוון שקשה היה לרבי לוי יצחק למצוא שום סנגוריה על העוון שעשית, פנה אליך וצעק – ומה יאמר המלאך מיכאל ומה יאמר המלאך גבריאל. כוונתו הייתה לומר לך, כי כעת קשה מאוד למלאכים למצוא דרך לתרץ את מעשיך הרעים."
כששמע האברך את דבריו של ר' ברוך התמרמר והצטער מאוד על מעשיו, וגם ביקש מחילה. אמר לו ר' ברוך: "כפרתך היא שתלך אל ר' לוי יצחק מברדיטשוב ותבקש ממנו דרך תשובה על חטאך, אז יסולח לך."