רבי משה לֵייבּ מסַסוֹב השיא חתן וכלה עניים. באין משפחה, עמד ר' משה לייב בחופה כאביהם משני הצדדים, ושמח מאוד בניגון המיוחד שניגנו הכליזמרים, חבורת המנגנים, בהכנסת הכלה לחופה. ושמעו שאמר ר' משה לייב: "מי ייתן, ועם הניגון הזה יוליכוני לבית מועד לכל חי, כשיגיע יומי."
עברו שנים רבות ונשתכח הדבר. והנה, כשהגיע יום פטירתו, ביום הרביעי לחודש שבט, בשנת תקס"ז, היו הכליזמרים עם כלי נגינתם בדרכם לחתונה בעיר ברודי. לפתע החלו הסוסים לרוץ עם העגלה, ואי אפשר היה לעוצרם. העגלה, ובה המנגנים, עלתה להרים וירדה לבקעות עד שלבסוף עצרו הסוסים סמוך לבית עלמין אחד. ראו הכליזמרים והנה יהודים רבים התקבצו במקום. שאלו המנגנים איזה מקום כאן, ומיהו הנפטר? כשנענו, נזכרו ששמעו מפיו של הנפטר את דבר בקשתו, ונזכרו גם בניגון המיוחד שניגנו אז באותה החתונה.
הושיבו בית דין לדון בכך, ופסקו שיש לקיים את הבקשה, ויש לזמר את הניגון בהלוויית הצדיק, וכן עשו.
ניגונו של רבי משה לייב
