מעשה בלחם

א. בראשית דרכו, בזלטיפולי, סיפר רבי נחמן מברסלב לחסידיו:
אדם צעיר אחד היה נכדו של צדיק גדול. לילה אחד נגלה אליו סבו בחלום ואמר לו: "שים לב למאכלים שתאכל היום." בבוקר הקיץ הנכד ותהה: "פעמים רבות נגלה אלי סבי בחלום ודבריו התגלו תמיד כאמיתיים, אך מה רצונו ממני הפעם?" הלך וטבל במקווה, אמר כמה פרקי תהלים, התפלל בכוונה רבה וביקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לו להבין את כוונת סבו: "שים לב למאכלים…" כבר קודם לכן רגיל היה לכוון את הכוונות הנסתרות בשעת אכילתו, וכעת לא ידע מה עליו להוסיף ולעשות.
לאחר התפילה המשיך והתאמץ להבין מה לעשות, עד שהתייגע והניח עצמו על המיטה ונרדם. שוב בא סבו בחלום ואמר לו: "אתה טרוד בפשר כוונתי, ובכן אומר לך: היום רוצים למסור לך את התורה. וכידוע, 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המָן' (על פי מדרש תנחומא, בשלח פסקה כ), ורוצים לתת לך מָן לאכול, כשם שאכלו מקבלי התורה במדבר סיני."
והקיץ, והצטער עוד יותר מאשר קודם. כי ודאי דבר נפלא מאוד לאכול מן, ובפרט שעל ידי כך הוא יקבל את התורה. ורצה מאוד והתאווה להשיג ולהבין זאת, אך לא ידע מה עליו לעשות בדבר, והצטער על כך מאוד.
ונזכר שכתוב במדרש כי קודם אכילת המן, היו בני ישראל מתענים יום שלם כדי למרק את הגוף, ואם כך, עליו למרק גם הוא את גופו. לא ריחם האיש על גופו, כי גברו כיסופיו לזכות באכילת המן. בשל כך, שתה תערובת רפואית חזקה הקרויה איינמיניש, ושלשל את בני מעיו עד ששטף וניקה אותם לגמרי. ועדיין היה מצטער עוד על המזון שאכל קודם לכן, שכבר נספג בגופו ובדמו.
עייף היה מן האיינמיניש ומייסורי הנפש והלך שוב ושכב על מיטתו. בעודו שוכב על מיטתו ישן ולא ישן, נים ולא נים, בא שוב סבו אליו ואמר: "אתה מצטער על המזון שנספג בדמך, בוא עמי אל נהר דינור ותטבול בו וכך תנקה את גופך לחלוטין." כשהלך עם סבו ראה בדרך כמה חידושים נפלאים, וכשנכנס אל נהר דינור סבור היה שלא יישאר ממנו אפילו איבר אחד, ואף על פי כן טבל ויצא בשלום.
כשיצא, ראה עולם חדש, והקיץ. וכמו שמקיץ אדם לאחר שהעמיק בחלום טוב ונראה לו שיש לו ממש את הדבר שנראה בחלומו, כך הוא, כשהקיץ, נראה לו ממש עולם חדש לגמרי. וכבר היה השולחן ערוך כראוי, והלחם היה מונח על השולחן. והלך ליטול את ידיו, ובירך "על נטילת ידיים" וניגב ידיו ובא אל השולחן. וראה שאין שם לחם כלל, אלא קופה של אותיות מעורבבות בלא סדר. הצטער האיש שעשה ברכה לבטלה.
בא אליו סבו בהקיץ, ואמר לו: "אל תצטער. ברך ברכת המוציא. יש כאן על מה לברך." בירך האיש ואכל מן הלחם. ראה אותיות ואכל. אפילו הפירורים שנפרכו מן הלחם ליקט ואכל, כי גם הם היו אותיות, עד שאכל את כל הלחם והפירורים. אחר כך פתח פיו, ויצאו ממנו אותיות מסודרות בצירופים: "אנכי ה' אלוהיך… לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני…" עד סוף כל עשרת הדברות. וראה בזה כל התורה כולה, כל דור ודור ודורשיו ודור ודור ומנהיגיו, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.
ב. כשסיים ר' נחמן את סיפורו שאלו תלמידיו: "האם אותו אדם קרוב לכאן או רחוק?" ענה להם: "אם אתם רוצים לחקור ולשאול, אכחיש את עצמי לגמרי." ואחר כך אמר: "יש אחד שהוא שניים, ושניים שהם אחד, וכשהוא כאן הוא גם שם וכשהוא שם הוא גם כאן…" וציווה ר' נחמן לחזור על המעשה, ואמר שהמעשה הזה יהיה נצרך לנוכחים כיום ובעתיד – "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום… ואת אשר איננו פה עמנו היום." (דברים כט, יד) "עוד תראו מה שיהיה עם מעשה זה."
גם הזהיר ר' נחמן שלא לספר את המעשה לאיש זר. "אך אם תספרו אוהב אתכם בכל זאת, אלא שאהבתי תהיה כמו שמחתו של חַייקל." כאן הצביע ר' נחמן על חייקל, אחד החסידים, שפניו היו חמוצות. הוסיף ר' נחמן ואמר, שכל השומעים ערבים זה לזה שלא לספר את המעשה לאיש זר.