מותו של אברהם בן אברהם

בעיר לנצוט התגורר אציל פולני "הרוזן פוטוצקי". לרוזן היה בן יחיד, נבון ויפה תואר. הרוזן, שהיה נוצרי אדוק, הקפיד שבנו יקבל את חינוכו אצל טובי הכמרים שהיו בעיר.
הנער הסקרן נהג להטריד את מוריו בשאלות תאולוגיות מביכות ועמוקות על אודות כתבי הקודש. הנער הִרגיש שהכמרים מסתירים ממנו את האמת, והחליט שעליו לבדוק את אמונת היהודים.
באחוזת אביו התגורר יהודי זקן שחכר מהרוזן אכסניה. הלך אליו הנער בסתר וביקש שילמד אותו את אמונת היהודים.
לבו של הנער נמשך בעבותות אהבה אל האמונה היהודית. פעם אחת, כשלמד עם הזקן היהודי על דיני טומאה וטהרה, שאל את עצמו: "כיצד ייתכן שמי המקווה מסוגלים להפוך טמא לטהור?" והחליט לבחון את הדבר. השכים הנער בבוקר, והלך לטבול במימי הנחל. כשיצא מהמים הרגיש שנכנסה בו רוח של קדוּשה וטהרה, כאילו הפך לאדם אחר. באותו רגע החליט שעליו להפוך ליהודי.
כשסיפר זאת הנער לאיש סודו – היהודי הזקן, יעץ לו היהודי לברוח לעיר גדולה ומרוחקת שבה איש אינו מכיר אותו ולהתגייר.
וכך עשה הנער. הוא התגייר וקיבל את שמו החדש: אברהם בן אברהם.
כעבור שנים אחדות, בעודו לומד בבית המדרש, ראה אברהם בחור אחד עטוף בטלית ותפילין שמדבר עם חברו דברי חולין. גער בו אברהם ואמר לו: "כיצד אינך מתבייש לעסוק בדברי חולין כשאתה עטוף בתפילין?!"
"שתוק, גוי שכמותך!" השתיק אותו הבחור.
אברהם לא נשאר חייב והמשיך לנזוף ולגעור ביהודי החצוף.
הבחור, שנפגע עמוקות מהנער אברהם, החליט לנקום בו והלשין לשלטונות שאברהם הוא בעצם הבן למשפחת פוטוצקי שהתגייר. בימים ההם היה אסור באיסור חמור להתגייר, ואחת דינו של המתגייר – למות.
הנער אברהם נעצר והושלך לבית הסוהר. הוריו שמחו כשגילו שבנם חי וקיים והגיעו מיד לבקרו.
כשראו שבנם הפך ליהודי הזדעזעו, והתחננו אליו שיחזור אל משפחתו ואל דת אבותיו.
"אנא ממך, בננו האהוב!" בכו אליו בלב שבור, "אל נא תבייש את עמך ואת משפחתך האצילה!"
אך אברהם התעקש להישאר יהודי.
כשנואשו הוריו מלשכנעו, שלחו אליו כמרים ואנשי דת נכבדים כדי שהם ישכנעו אותו לחזור אל הנצרות. כל דבריהם ואיומיהם שאם לא יחזור בו, יוצא להורג בעינויים קשים נפלו על אוזניים אטומות. "מאמין אני באמונה שלמה כי דת ישראל היא האמונה האמיתית, ואם עליי למסור את נפשי וחיי למענה, כך אעשה!" ענה להם הנער אברהם.
כשראו הכמרים שלחינם הם מבזבזים את זמנם וכי הנער אינו משנה את דעתו, דנו אותו למיתה בשרֵפה.
בשעה שהובילו את אברהם הגֵר למיתה, היה זה זמן תקיעות שופר של ראש השנה. רבי אלימלך מליז'נסק הכריז בבית מדרשו שיעכבו את תקיעת השופר: "בשעה זו, כל מלאכי מרום ירדו אל המוקד כדי לאסוף את נשמתו הקדושה של הנער אברהם," אמר הרבי. נמתין להם עד שיסיימו את מלאכתם הקדושה.
אברהם בן אברהם הגֵר הלך בשמחה ובראש מורם אל המוקד, וביום א' של ראש השנה הוצא להורג בשרפה.