בתפילות הימים הנוראים נוהג היה ר' לוי יצחק מבֶּרְדִיטְשׁוֹב לשמש חזן העובר לפני התיבה כבעל תפילה. בזמנים אלו נהג להוסיף לתפילות שבסידור מילים שחיבר ושר בנעימה. במילים אלו היה מבקש מחילה עבור הציבור, מתווכח עם אלוהיו ואף תובע צדק ושינוי לטובה.
כך למשל, בימי ראש השנה לאחר תפילת הלחש, לפני שהחל לומר את חזרת הש"ץ מן הסידור, נהג ר' לוי יצחק לזמר ניגון נפלא ונעים, הידוע גם כיום.
וכך היה שר:
דרי מעלה עם דרי מטה יפחדוּן וירעדוּן מאימת שמךָ.
דרי תהום עם דרי שאוֹל ירעשוּן וירגזון מאימת דינךָ.
אבל צדיקים ממקום גן עדן ירננו ויזמרו לשמך.
לכן אני, לוי יצחק מבֶּרְדִיטְשׁוֹב, באתי לפניך בתפילתי ובבקשתי:
מה תרצה מעמך ישראל!
כתבת בתורתך "דַּבֵּר" – אל מי לדבר? – "אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
"אֱמֹר" – אל מי? – "אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
ממי תבקש? – מבני ישראל. את מי תברך – את בני ישראל.
שואל אני לפניך – מה תרצה מעמך ישראל? הלא יש לך כּשֹדיים, פרסיים, ישמעאלים, מִדיָינים? מה לך מעמך ישראל!
אלא מה – מתעסק אתה אתם בגלל שהם בניך! וכך גם נאמר – "חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם" (אבות ג, יד).
אחר כך התחיל ר' לוי יצחק ופתח בתפילה הכתובה בסידור.
למה דווקא אנחנו?
נושאים:
