פעם אחת נסע רבי משה לֵייבּ מסַסוֹב לאסוף כסף לפדיון שבויים, ולא הצליח להשיג את הסכום הנדרש. חשב בלבו: "המסעות הללו גזלו ממני זמן רב כל כך וביטלו אותי מתורה ומתפילה, ולא הועלתי כלום. מהיום והלאה לא אטריד עוד את עצמי בעניינים הללו, ואשב בביתי ללמוד ולעבוד את השם."
באותו היום נתפס גנב יהודי אחד והגנֵבה בכליו. לקחו אותו לבית הסוהר, הכו אותו מכות נמרצות ופצעו אותו. הלכו והודיעו על כך לר' משה לייבּ. מיד עזב ר' משה לייבּ את ביתו ורץ לבית המשפט להשתדל עבור היהודי להוציאו מן המאסר.
אחרי המשפט פנה הרב לגנב ואמר לו: "אכן מכות קשות הוּכֵּית בבית הסוהר. האם למדת את הלקח ולא תחזור למעשיך הרעים?" השיב לו הגנב: "מדוע לא? הפעם לא הצלחתי, בפעם הבאה אולי אצליח."
מיד הבין הרב שהדברים מכוונים גם כלפיו ואמר לעצמו: "אמנם הפעם לא עלה בידי לאסוף את הכסף הדרוש לפדיון השבויים, אבל חלילה לי לחדול מן המצווה החשובה. בפעם הבאה אולי אצליח."
ללמוד מן הגנב
