להרגיש את המלך

אחד מן החסידים רצה לראות כיצד נוהג רבי חיים מצַאנז כשהוא מתעורר בבוקר. ביקש החסיד מן המשמש, וזה הסכים והכניסו השכם בבוקר אל חדר השינה של הרבי.
והנה התעורר ר' חיים ומיד התיישב, תוך שהוא נוהם בקול ומתגבר כאריה. מיד החל הרב לומר בקול רם את המלים הנאמרות בשעת ההתעוררות: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ." אולם הרבי לא הצליח להשלים את המשפט עד סופו. כשהגיע אל המילה "מלך" עצר, וחזר על המילה כמה פעמים. לבסוף נאנח מעומק לבו ואמר: "אבל עדיין איני יודע שהוא מלך ואיני מרגיש את המלך!"
בלי לסיים את "מודה אני" ועוד לפני שעמד ממיטתו, נטל הרבי את ידיו כנדרש, והחל לומר את ברכות השחר וברכות התורה, הנאמרות לפני הלימוד.
אז ביקש הרבי ממשרתו שיביא לו גמרא אל המיטה. כך ישב ולמד שעתיים ואף יותר מכך. אחר כך סגר את הגמרא, החליק בידיו על לבו, ואמר: "אָה, אָה! עכשיו אני יודע ומרגיש שהוא מֶלֶךְ!" ומיד המשיך וסיים:
"- חַי וְקַיָּם.
שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה.
רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ."