חסידיו של רבי אורי מסטרליסק היו עניים מרודים. פעם אחת שאל אחד מצדיקי החסידות את ר' אורי: "מדוע אין החסידים שלך עשירים?"
אמר ר' אורי: "מה אעשה, ואין להם שום רצון להיות עשירים. הבט וראה."
קרא ר' אורי לאחד מחסידיו ואמר לו: "הנה אני יושב כאן עם רבי צדיק זה, ועכשיו הוא עת רצון וכל שתבקש יתקיים. ובכן, מה תרצה לבקש?"
השיב החסיד ואמר: "רוצה אני שאזכה לומר בכל תפילת שחרית 'בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם' כמו שאתה אומר."
פעם אחרת אמרה אשתו של ר' אורי: "החסידים שלך יושבים אצלך זמן כה רב, ומדוע אין אתה משתדל להיטיב את מצבם?"
אמר לה ר' אורי: "ומה אעשה והחסידים שלי אינם רוצים בכך ואינם חפצים להיות עשירים. הנה ראי מה שאעשה מחר, ותיווכחי בעצמך."
למחרת בשעה שהתפללו שחרית והגיעו אל המילים "וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ" הרים ר' אורי את כנף בגדו, עבר בין החסידים ואמר: "מי שרוצה כסף יכניס את ידו אל הכיס הזה ויהיה לו כסף."איש מהם לא הכניס את ידו אל הכיס.