פעם אחת, ביקש רבי דוד זלָאטיס לנסוע אל רבו, החוזה מלובלין. בדרך, היה ר' דוד רעב מאוד, אולם ברשותו היה סכום כסף קטן מאוד, וגם אותו שילם בעבור העגלה שהסיעה אותו. דרכו עברה בעיר סטרי, ולפיכך החליט כי יבוא אל רבה של סטרי ויבקש ממנו דבר מה לאכול. אבל כשהגיעו אל סטרי נודע לר' דוד, כי בעיר מתארח כעת הרבי הנודע רבי זאב מזבַּריז. שמח ר' דוד כי ידע שדרכו של ר' זאב לכבד מאוד ולתמוך בחסידים הנוסעים ללובלין. בטוח היה כי יזכה לקבל מידו סיוע הגון. בא החסיד אל ר' זאב וביקש את עזרתו לקנות דבר מה לאכול. פשפש ר' זאב בארנקו, והעלה ממנו מטבע גדולה. אולם מיד החזיר את המטבע לארנקו ושב ופשפש עד שהוציא פרוטה קטנה שאי אפשר לקנות בה דבר, ואמר: "בחור צעיר, אינך צריך להתבייש ואינך צריך לסמוך על נסים."
הלך משם ר' דוד במפח נפש, כשהוא רעב מאוד ואינו יודע מי יסייע בידו. אולם לא הספיק להרחיק עד שקרא לו ר' זאב לחזור, ושאל אותו: "אמור לי בחור, מה חשבת עליי בשעה שנתתי לך מטבע קטנה?"
השיב לו ר' דוד: "חשבתי, כי עלי ללמוד ממך כמה דרכים חדשות בעבודת ה': ראשית, למדתי כי אל לו לאיש לחזר אחר רבי שמעולם לא למד ממנו דבר. שנית, למדתי כי לא צריך להתבייש – כפי שאמרת. נוסף לכך למדתי כי עליי לזכור כי לא כל מה שאדם מתכנן יוצא אל הפועל. הנה רוצה אדם כך וכך, אולם למעשה מתרחש הדבר בדרך שונה לגמרי."
כששמע זאת אמר ר' זאב: "כיוונת בדיוק למה שרציתי!"
אז תמך ר' זאב בתלמיד ביד רחבה, ואף ערך לכבודו סעודה הגונה.
כסף קטן מחשבות גדולות
