רבי גרשון מקיטוב היה מן הקרובים אל הבעל שם טוב, וגם היה אחיה של אשת הבעש"ט. טרם נסע ר' גרשון מקיטוֹב אל ארץ ישראל, בא תחילה עם בני ביתו אל הבעש"ט, רבו. דרש הבעש"ט מרבי גרשון שיתעכב אצלו, וכך נמשך הדבר שלוש שנים. כל אותו הזמן חיו ר' גרשון ומשפחתו בעיר מֶז'יבּוּז', עירו של הבעש"ט, על חשבונו של הבעש"ט.
באלו השנים יושב היה ר' גרשון ולומד, עד שהיה קרוב לסיים את כל הש"ס, ורצה לערוך סעודת-מצווה, כפי שנוהגים לעשות כשזוכים לסיים את הש"ס. ביקש ר' גרשון מן הבעש"ט ומחבריו, תלמידי הבעש"ט, שיבואו מחר לסעודה, והם הבטיחו לו שיבואו.
כל אותו הלילה למד ר' גרשון, כדי שיוכל לסיים את הש"ס בסעודת היום. כשבא הבוקר תש כוחו. לאחר שהתפלל תפילת שחרית חשב: אשן מעט ואחר כך אגמור להכין את הסעודה. שכב ר' גרשון על מיטתו ונרדם.
ונדמה לו שיצא לטייל אל מחוץ לעיר, וטעה בדרך. והלך בהרים ובגבעות ולא יכול היה למצוא את העיר מז'יבוז'. הרגיש כאב לב גדול על כך שהזמין את הבעש"ט והחברים לסעודת הסיום והוא לא יהיה בבית, והיו לו ייסורים גדולים מכך. נדמה היה לרבי גרשון שעברו עליו שלושה ימים שלא ראה שום אדם.
אחר כך ראה פתאום אדם אחד, ושמח מאוד. שאל ר' גרשון את האיש: "מהיכן אתה?"
"אני מבְּרוֹדי," ענה האיש, "וכבר שלושה ימים עברו מאז יצאתי מן העיר ולא מצאתי את הדרך לשוב אליה. ואני תועה כאן – והנה מצאתי אותך."
שאל אותו ר' גרשון: "ומה מעשיך?"
– "אני בֶּהֶלפֶר," אמר האיש, "עוזר למלַמד של ילדיו הצעירים של הנגיד הידוע מברודי. מסייע אני לבניו ומוליכם אל המלמד, וגם לומד עמם מעט."
הכיר ר' גרשון את הנגיד מבּרוֹדי, אך את הבּהֶלפֶר לא הכיר. הלכו שניהם יחדיו. כל אחד מהם סיפר מה אירע לו ואת דאגת לבו: "איך יהיה הבעש"ט בסעודה, ואני אינני," דאג ר' גרשון. וחברו אמר: "הנה נשארו בניו של הנגיד שלושה ימים בלי מי שיסייע להם. ודאי יכעס עליי הנגיד מאוד."
והנה ראו מבצר גדול ומפואר ביותר. כשהתקרבו אל המבצר שמעו ממנו קול תורה. שמע ר' גרשון את הלימוד ונהנה עד מאוד. כשנכנסו אל המבצר ראו שם ראש ישיבה לומד עם תלמידים, ונהנה ר' גרשון מן השיעור. לאחר שהסתיים השיעור בא ר' גרשון אל ראש הישיבה וביקש ממנו שיראה להם את הדרך אל הערים מֶז'יבּוּז' ובּרוֹדי. שניהם סיפרו לראש הישיבה את דאגותיהם וביקשו שיסייע להם.
אמר להם ראש הישיבה: "חלום חלמתם. הלא אין בעולם מז'יבוז' וברודי, ואין שום עולם – אלא זה." וגם הפציר בהם שיישארו עמהם בישיבה. ולא רצו להישאר, וצעק ר' גרשון: "אני יודע שיש מז'יבוז', וממנה יצאתי." אך ראש הישיבה חזר ואמר: "חולמים אתם." לבסוף, לאחר שהפציר בו ר' גרשון מאוד, אמר להם: "לכו אל הישיבה השנייה, אולי שם תדעו את מקומכם."
כשבאו אל הישיבה השנייה מצאו שהיא בבניין גדול ומפואר אף יותר מן המבצר הראשון. כשנכנסו, מצאו שהלימוד שם היה טוב יותר מן הלימוד שבישיבה הראשונה, ונהנה ר' גרשון מאוד. כשנסתיים השיעור, שאלו את שאלתם את ראש הישיבה השנייה, וזה השיב להם באותו האופן – שאין עולם אלא כאן, וגם הפציר בהם שיישארו עמהם. בפעם הזאת התרצה האיש מברודי, והסכים להישאר שם, אך ר' גרשון סירב ואמר: "איך אעזוב את הבעש"ט?" לאחר שהתעקש ללכת אמר לו ראש הישיבה: "לך אל הישיבה השלישית, אולי שם תמצא את מבוקשך."
הלך ר' גרשון אל הישיבה השלישית, והאיש מברודי התלווה אליו, אף שכבר הסכים להישאר בישיבה השנייה.
כשבאו אל הישיבה השלישית ראו בניין כה גדול ומרהיב, אף יותר מקודמיו. גם שם אמר להם ראש הישיבה כי אין עולם אחר והפציר בהם שיישארו. אז קם האיש מברודי וחזר אל הישיבה השנייה, ואילו ר' גרשון התעקש ואמר: "איך אוכל לסבול שלא אהיה בסעודה בשעה שיבוא אליה הבעש"ט?"
מיד כשהזכיר את שמו של הבעש"ט הזדעזע ראש הישיבה וגם תלמידיו נבהלו. שוב ביקשו מרבי גרשון שיישאר והוא שב וסירב, וגם חזר והזכיר את שם הבעש"ט. גם בפעם הזאת הזדעזעו בני הישיבה. לבסוף ציווה ראש הישיבה שיביאו לפניו מפה כדי שיראה את תמונת העולם.
עיין ראש הישיבה במפה ואמר: "אמנם יש עולם קטן, שפל ומטונף מאוד, ויש שם עיר ושמה מֶז'יבּוּז', אולם ציית לדבריי והישאר כאן עמנו."
כאשר סירב ר' גרשון אמר ראש הישיבה לשניים מתלמידיו: "קחו אותו אל עירו." פתחו התלמידים פתח והשליכו את ר' גרשון דרכו. ננער ר' גרשון ומצא שהוא שוכב על מיטתו, ולא עברה אלא כחצי השעה מאז נרדם.
בתוך כך, בא הבעש"ט עם החברים אל הסעודה. בסעודה שתק הבעש"ט. מיד שלח ר' גרשון שליח אל ברודי, לשאול על האיש הבּהֶלפֶר. כששב השליח נודע כי בשעה שישב ר' גרשון בסעודה מת אותו האיש.
אז אמר הבעש"ט: "העולם היה צריך לאיש זה. נשמתו הייתה כפי הנראה נשמתו של יוסף הצדיק, אלא שהוא הסכים להישאר שם, בעולם ההוא."
יש מז'יבוז' בעולם
