חצי גוף

נושאים:

הבעל שם טוב היה מצפה לעלות בסערה השמימה, כמו אליהו הנביא. כשהבין שלא יקרה הדבר, הצטער על כך צער גדול.
הדבר היה בימים שבהם נפטרה אשתו, וכשראו אנשיו את צערו, סבורים היו שעל מות אשתו הוא מצטער. שאלו אותו האנשים על צערו, כי ידעו שאין ראוי לרבם שיצטער כך.
השיב להם הבעש"ט: "איני מצטער, אלא על אלו ה'מוֹחין' – היכולות השכליות והרוחניות. כעת מוכרחים 'מוחין' אלה לנוח באדמה. כי אני הייתי מצפה לעלות בסערה אל השמים, ועכשיו שאני חצי גוף – אי אפשר. על כך אני מצטער".

מדוע הצטער הבעל שם טוב? האם על אשתו שנפטרה, או שמא על דברים אחרים שאבדו לו עם פטירתה?

סיפור חידתי זה אינו ברור כל צרכו. בפשטות, מגלה הבעש"ט לחסידיו כי צערו אינו על מות אשתו אלא על היכולת לעלות בסערה השמימה שאבדה לו.
מאידך, הוא מכנה את עצמו "חצי גוף" (במקור: פלג גוף). במות אשתו הוא מאבד חצי מכוחותיו ומאישיותו – דבר המעיד על עומק הקשר שביניהם.
משונה גם תמיהתם של החסידים – האמנם לא ציפו מרבם שיצטער לאחר מות אשתו? ייתכן שתמיהתם נוגעת על היותו של רבם שרוי בצער, דבר שממנו נמנע הבעל שם טוב מאוד.
הרעיון שלפיו אדם ללא אישה נחשב כ"חצוי" מופיע פעמים רבות במדרשים ובספרי הקבלה. עליית אליהו בסערה אל השמים, היא דוגמה מן המקרא לאדם שלא מת, אלא זכה בעודו חי לעלות אל העולם העליון וגן עדן. מבחינת הבעש"ט, דווקא נוכחותה של אשתו היא שהפכה את הדבר לאפשרי.

טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ
קהלת ז, ב