חם במזי'בוז'

נושאים:

פעם אחת בחורף בא רבי נחום מצ'רנוביל אל העיר מז'יבוז', לפקוד את קברו של הבעל שם טוב. הקור היה עז ולרגליו של ר' נחום לא היו אלא אנפילאות, נעלי בד דקות.
אף על פי כן, שהה שם ר' נחום כשעתיים.
שאלו אותו אנשיו: "כיצד יכולת לסבול קור שכזה?"
ענה להם ר' נחום: "הבעל שם טוב הקדוש משך לכאן אוויר של ארץ ישראל, ובארץ ישראל האוויר חם."

ר' נחום מצ'רנוביל חש חמימות נעימה כשהוא נמצא בעירו של הבעש"ט, למרות הקור העז השורר בחוץ. הסיבה לכך היא האוויר החם שהביא לשם הבעל שם טוב מארץ ישראל.

בכמה סיפורי חסידים חשים הצדיקים חום, או שהם זוכים לכך שחם להם למרות הקור שבחוץ. החסידות – ובסיפור זה היא מיוצגת על ידי הבעל שם טוב, מייסד התנועה – מזוהה עם "חום", כלומר התלהבות, רגש ותנועה. על פי פירוש זה, ר' נחום חש את החום שהביאו הבעש"ט והתנועה החסידית לעולם.
החום שהביא הבעש"ט מזוהה בסיפור עם "ארץ ישראל" החמימה. ארץ ישראל מייצגת את התקווה היהודית לגאולה. הבעל שם טוב והתנועה החסידית הביאו למזרח אירופה הקרה אקלים של "גאולה".
במובן נוסף הסיפור נוגע בכך שחום וקור אינם רק מצבים אובייקטיביים, אלא הם מושפעים מן הרגש, האמונה והעולם הנפשי. כך יכול ר' נחום לחוש חום גם כאשר מסביבו שורר קור עז.

בשיר הראשון שפרסם ביאליק, הוא משוחח עם הציפור הבאה "מארצות החום" ומארץ ישראל אל ביתו שבגולה: "שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת, מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי".
הבעש"ט ניסה פעמיים לעלות לארץ ישראל ולא הצליח. ואולם הוא כתב באחת מאיגרותיו לגיסו, רבי אברהם גרשון מקיטוב שהתגורר בארץ ישראל: "שאין אני מייאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל אם יהיה רצון ה' ולהיות עימך ביחד."