התורה שלמדתי בכפר

סיפר רבי יצחק מווּרקִי:
בצעירותי באתי אל החוזה מלוּבּלין. כשעמדתי לפניו אמר לי החוזה: "אם יציעו לך להיות 'מלַמד' לילדים צעירים, כדאי שתסכים."
בטוח הייתי שטעה הרבי וחשב אותי לאיש אחר, שהרי באותם הימים הייתה הפרוטה מצויה בכיסי, ומדוע שאהיה "מלמד" פשוט? ואולם לא אמרתי דבר ויצאתי מבית הרבי.
אז נכנס אל חדרו של החוזה איש כפרי, ובכה לפניו כי בניו אטומי לב ואינם יודעים דבר בתורה. "מוכן אני לחיות בעירום ובחוסר כל," בכה האיש, "ובלבד שידעו בניי את התורה."
אמר לו החוזה: "עבור ארבעים זהובים תוכל לבקש מן האברך הצעיר שיצא כעת מביתי שילמד את בניך, וראה כי יצליחו בניך בלימודם."
חיפש האיש ומצא אותי, והציע לי את הסכום שאמר לו החוזה. הבנתי כי אליי התכוון החוזה ולא החליף אותי באדם אחר, ונסעתי עם האיש אל ביתו בכפר.
והנה, כאשר כתבתי לאשתי מכתב כדי להתנצל על נסיעתי לכפר, השיבה במכתבה אליי כי טוב הדבר. באותם הימים עברו חייליו של נפוליאון בעירי בדרכם אל רוסיה, ובזזו את הבית כולו, ואפילו תבן לא השאירו לנו. בשל כך, כתבה אשתי, טוב הדבר שמצאתי מקור פרנסה לכלכל את משפחתי.
התחלתי ללמד חומש את בניו של הכפרי, אך ילדים אלה לא יכלו לקלוט במוחם אפילו מילה אחת. נסעתי שוב אל רבי שבלובלין וסיפרתי לו על כך. "התפלל עליהם," אמר לי הרבי. כך עשיתי, והנה הצליחו הילדים מאוד. מיום ליום נפתח לבם אל לימוד התורה, והם שקעו בו בהתמדה רבה.
בכל אותם הימים גרתי בביתו של הכפרי, ונאלצתי לסעוד עמו ועם בני ביתו. השהות בכפר הייתה לי קשה מאוד, ונאלצתי להמתין בסבלנות עד שירשה לי רבי לשוב אל ביתי ואל חבריי החסידים.
יום אחד אירעה מריבה בין היהודים בכפר. אחד מהם סירב לבוא אל המקום שבו התפללנו כי כעס על חברו. אז אמר אחד מן הכפריים שבבית הכנסת: "זה מה שהתכוונה התורה בפסוק 'וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב – וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל' (בראשית מט, טו) – אם רוצה אתה מנוחת נפש ושלווה, הטה את שכמך לסבול – היה סבלן ואל תכעס."
כאשר סיימתי את עבודתי בכפר, רצה הכפרי שאמשיך ואלמד את בניו. אמרתי: "אני לא באתי לכאן אלא בגלל שציווה זאת עליי רבי. אלך ואשאל אותו מה רצונו שאעשה."
באתי עם האיש הכפרי אל החוזה. אמר לי החוזה: "אינך צריך להמשיך בכך. אך אמור נא לי, איזו תורה למדת שם בכפר?"
לא ידעתי להשיב על שאלתו.
– "הייתכן כי חצי שנה היית בכפר ולא למדת ולוּ דבר אחד חדש?"
אז נזכרתי במה שאמר אחד מן הכפריים על הסבלנות והמנוחה, ואמרתי זאת לרבי.
– "אם כך," אמר החוזה, "למדת הרבה מאוד!"
אחר כך נתתי את הכסף שהרווחתי לאדם שהיה זקוק לו, כי בזמן שהותי בכפר חזרה אשתי והתעשרה. אך את התורה שלמדתי בכפר שמרתי בלבי. עד היום הולכת תורה זו לפניי ועוזרת לי לגדול ולהתקדם.