הרבי מוכר תפוחים

צבי מושקוביץ, רפאל צימטבוים, כל הכתוב לחיים, ירושלים, תשכ"ב, עמ' קלז

אשה אחת באה למרן מצאנז זכר צדיק לברכה וצעקה שאין לה פרנסה. שאלה רבינו מה מסחרך, אמרה, מוכרת תפוחים, ואין רוצים לקנות ממנה, יצא רבינו להשוק ועמד אצל התפוחים וצעק שהתפוחים טובים ויבואו לקנות. תיכף באו הרבה קונים עד שנמכרו כל הפירות.

שלמה יוסף זווין, סיפורי חסידים – תורה, פרשת בהר, סיפור 299

מושקוביץ צבי, צימטבוים רפאל, כל הכתוב לחיים

החברים של זושא

איך עוזרים לחבר? הצעה לדיון בכיתות ה'-ו'

אישים

ר' חיים מצאנז

מושגים

מקומות

צאנז

תגיות

זירת התרחשות

שוק

הרבי מוכר תפוחים

נושאים:

אישה אחת באה לרבי חיים מצאנז וצעקה לפניו שאין היא מוצאת פרנסה מעבודתה.
שאל אותה רבי חיים: "מהי עבודתך?"
השיבה האישה: "אני מוכרת תפוחים בשוק, והאנשים אינם רוצים לקנותם ממני".
קם רבי חיים ויצא עמה לשוק. עמד אצל דוכן התפוחים של האישה, וקרא לעבר העוברים והשבים שכדאי להם לקנות מהתפוחים שבדוכן, כי תפוחים טובים הם. מיד הגיעו קונים רבים לקנות את התפוחים, עד שנמכרו כולם.

כיצד מושיטים עזרה לאדם השרוי במצוקה כלכלית והוא מיואש? וכיצד יכול אדמו"ר חסידי לסייע בבעיות כלכליות של מוכרת תפוחים בשוק?

ר' חיים מצאנז אינו מסתפק בברכה ובתפילה, כפי שמן הסתם ציפתה האישה ממנו. הוא אף אינו נותן לה מתת כסף לצדקה. חשוב לו להעמיד את האישה על בסיס פרנסה קבוע. לשם כך הוא אינו חס על כבודו, אלא עוזב את כל ענייניו ויורד אל השוק, עומד מאחורי הדוכן ומכריז בקול על טיב מרכולתו – ככל שאר המוכרים בשוק. וכך הוא מצליח למכור את כל התפוחים.
סביר להניח כי מעתה כל התפוחים שתציע למכירה יימכרו מהר. שכן שמעם של התפוחים הללו יצא לכל מקום, והכול כבר יודעים כי בדוכן זה עמד הצדיק הנודע ומכר במו ידיו את תפוחיה של האישה, כשהוא מכריז על איכותם.
בסיפור זה ניכרת גם הענווה של הרבי, שירד אל השוק והכריז על התפוחים כאחד הרוכלים. מאידך, הרבי אינו מהסס להשתמש כאן ביוקרתו הציבורית כדי לסייע בכך לאישה שנזקקה לכך.

הסיפור נפתח בצעקה (של האישה), שהיא צעקה של ייאוש, ומסתיים בצעקה (של הצדיק, בתפקיד מוכר בשוק) של פעילות מועילה ותורמת. יש להניח כי למראה הפירות הנמכרים ביטחונה של האישה חזר אליה. מעתה היא תצעק צעקות חיוביות, של פרנסה.
לפעמים מעניין לראות כיצד הסיפור משתנה על ידי מספרים שונים. למשל, הרב שלמה יוסף זווין סיים את הסיפור כך: "ראי נא, תפוחייך טובים הם, אלא שבני העיר לא ידעו זאת" (סיפורי חסידים, תורה, סיפור 299). בכך הדגיש הרב זווין את הענווה של הרבי, שלא תלה את ההצלחה במעמדו וביוקרתו הציבורית.