פעם אחת עמד הבעש"ט [הבעל שם טוב] בתפילה עם חבריו באהבה גדולה ורבה, והיו חבריו ממתינים עד שיסיים את התפילה כי לא יכלו להאריך בתפילה כמוהו. משלא יכלו להמתין עוד, הלכו משם לדאוג לצורכיהם, ואחר כך שבו והתקבצו אליו.
אז אמר להם הבעש"ט: "דעו לכם שגרמתם 'פירוד' גדול בכך שעזבתם אותי." וסיפר להם משל:
ידוע הדבר כי טבעם של העופות שבכל חורף נודדים אל הארצות החמות, כי טבעם של העופות לדור במקום חם.
פעם אחת כשהגיעו הציפורים אל ארצות החום, ראו בני האדם שגרו שם עוף אחד יושב על אילן גדול. והעוף היה נאה ומפואר מאוד בכל מיני גוונים. סיפרו האנשים את הדבר למלך המדינה, ורצה המלך לתפוס את העוף הזה חי.
ציווה המלך שיתקבצו כמה אלפים של גויים מבני המדינה, ויתקרבו אל האילן ויעמדו זה על גבי זה, עד שיוכל העליון שבהם לפשוט את ידו ולקחת את הציפור מן האילן ולהביאה אל המלך. כך עשו ועמדו האנשים זה על גב זה.
אך כאשר היה האיש העליון קרוב אל העוף, התנועעו הגויים שעמדו למטה לכאן ולכאן, ולא נשארו מחוברים לאלה שעמדו מעליהם, וכך נפלו כולם. העוף פרח וברח, וכל מעשיהם היו לחינם.
רצונו של המלך היה שיהיו כולם בהתקשרות ובחיבור אחד, אבל הם "בִּקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז כט), והתנועעו לכאן ולכאן, עד שנפרדו זה מזה ונפלו כולם, והציפור עפה מן האילן.
אחר כך אמר להם הבעש"ט: "על ידי שאתם מחוברים עמי בשעת התפילה אני יכול להצליח, אבל כאשר אתם נפרדים וכל אחד הולך לדאוג לצרכיו, נפרדת האהבה שביניכם וכך נופל הכול, וכל מה שרציתי להשיג פורח ממני.
כאשר אין אהבה שלמה בין איש לחברו ונפגם הקשר שבין התחתונים לעליונים, אז נהרס בניין החסד שבעולם, ואפילו אותיות התורה נפרדות זו מזו."
הציפור שלא נתפסה
