העיוורון שהחזיר את התשוקה

סיפר הבעל שם טוב משל:
בביתו של מלך אחד היה איש שידע לנגן בכינור. והאיש ניגן לפני המלך בכישרון רב. ניגון אחד מניגוניו אהוב היה מאוד על המלך, והיה מצווה על האיש שינגן לפניו ניגון זה בהיכלו בכל יום כמה פעמים.
לימים, ניטל החשק מן המנגן לנגן את זה הניגון.
מה עשה המלך כדי להכניס התעוררות וחשק בלב המנגן, כדי שישמיע את הניגון האהוב עליו? היה קורא בכל יום ובכל פעם שרצה לשמוע את הניגון לאדם מן השוק, אשר לא שמע את הניגון מעולם. האורח היה מכניס התלהבות בלב המנגן, שהחל לנגן את הניגון מתוך חשק. כך עשה המלך זמן רב, ובכל פעם היה מביא מן השוק אדם אחר.
לימים ראה המלך כי טרחה יתרה היא להזמין בכל פעם איש חדש. על כן, ציווה לנקר את עיניו של המנגן.
מאותה השעה, בכל פעם שעלה ברצונו של המלך לשמוע את הניגון שאהב, אמר למנגן: "הנה כאן איש חדש, שלא שמע את נגינתך מעולם." כיוון שלא היו למנגן עיניים לראות, האמין כי כך הדבר, ונולד בלבו תענוג חדש לנגן את הניגון מתוך התעוררות הלב.