רבי חנוך הניך מאלכסנדר היה נער צעיר, מחסידיו של רבי שמחה בונים מפשיסחה. פעם שמע את רבו קורא בשמו, וכשבא אל רבו מצא אותו כשהוא בוכה מאוד. אמר לו ר' שמחה בונים: "היודע אתה מפני מה אני בוכה? אספר לך:
לפני שנים רבות פגשתי את רבי אפרים מסדילקוב, נכדו של הבעל שם טוב. אז אמר לי ר' אפרים, כי אין עוד חכמים בעולם אלא אני, ועוד אדם אחד המתגורר בכפר פלוני."
"והנה ברגע זה," אמר ר' שמחה בונים, "יצא איש זה ועזב את הדת. משום כך אני בוכה."
חקרו החסידים את הדבר, כיצד אירע שהגיע אותו האיש לידי כפירה. ונודע להם, כי פעם אחת, בכפר שבו גר, עבר האיש ליד שרים גויים שישבו ועיינו בספרי כפירה ואפיקורסות. בספרים אלה ישנם דברי הבל, שהם קשים וסבוכים להבנה. כשראו השרים את היהודי העובר לפניהם לעגו לו, כפי שנוהגים גויים ללעוג ליהודי, אלא שזה האיש היה חכם גדול ובקי בחכמת העולם. כשראה שהם לועגים לו, פנה אליהם והראה להם כיצד לא הבינו דבר ממה שכתוב בספריהם, וכי הוא מבין בחכמות אלו פי כמה וכמה ממה שהבינו הם. נהנו ממנו השרים, כי ראו שהוא חכם גדול, ומשכו אותו אליהם באהבה ובסבר פנים יפות. וכך אירע, שנמשך אותו האיש אחריהם יותר ויותר, עד שבא לידי כפירה.
החכם האחרון
נושאים:
