החירש והרוקדים

סיפר הבעל שם טוב משל:
אדם אחד היה מנגן נפלא בכלי זמר, במתיקות ובקולות ערבים מאוד. נגינתו הייתה מתוקה כל כך, עד שכל אלו ששמעו את הנגינה לא יכלו להתאפק והיו רוקדים בהתלהבות עד לתקרה, וכל זאת בשל גודל התענוג, הנעימות והמתיקות של הניגון.
וכל מי שהיה קרוב יותר אל האיש המנגן היה לו תענוג גדול יותר והיה רוקד עד מאוד.
בתוך כך בא אל המקום אדם חירש, שלא יכול לשמוע את קול הנגינה הערב. ראה החירש, והנה אנשים קופצים ורוקדים, והיו בעיניו כמשוגעים. בלבו אמר: מדוע אלו שמחים כל כך?
אילו נבון היה האיש, היה מבין כי הרוקדים שומעים את נעימת הניגון הנפלא, והיה מצטרף בעצמו אל הריקוד.
והנמשל – מובן.