רבי אברהם יהושע השל מאַפּטָא, זקן החסידים שבדורו, כיבד מאוד את רבי ישראל מרוז'ין. דבר פלא היה זה, שהרי הרבי מאפטא היה תלמיד חכם חשוב וקשיש, ואילו רבי ישראל מרוז'ין היה אז צעיר מאוד ולא נודע כתלמיד חכם.
פעם אחת, כשנפגשו שניהם, אירע וחגורתו של ר' ישראל מרוז'ין נשמטה ונפלה לארץ. מיד התכופף הרבי הזקן מאפטא, הרים את החגורה, חגר אותה סביב מותני ידידו הצעיר, ואל מול כל הנוכחים אמר כי בכך הריהו חוגר ועוטף ספר תורה.
כשראה עד כמה התפלאו החסידים על כך, הסביר: "נאמר במדרש (אגדת בראשית, פד, א) כי לעתיד לבוא יתמהו הבריות, כיצד אדם שלא למד מימיו זוכה לשבת במחיצתם של שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב. על פי המדרש יענה הקדוש ברוך ויאמר: 'מדוע אתם תמהים? הלוא גם אלו, האבות, לא זכו אלא מפני ששמעו לי בחייהם וקיימו את מצוותיי'".
לאחר שסיים, אחז הרבי את זקנו ואמר: "נשבע אני בזקני כי המדרש הזה מתכוון אל ר' ישראל!"
החגורה נפלה
נושאים:
