ההבטחה

פעם אחת קיבל אחד מחסידי רבי אברהם מסוכטשוב צו גיוס לצבא הרוסי. בא החסיד עם אביו אל הרבי וסיפרו לו את צרתם. אמר הרבי לחסיד הצעיר: "הסר דאגה מלבך, לא יגייסו אותך לצבא."
ואולם בוועדת הגיוס נכח גם שר המחוז, שהיה שונא לאביו של החסיד. כשבא החסיד הצעיר לפניהם גרם שר המחוז לכך שהבחור ייחשב כשיר לגיוס, ואף דאג לכך שלא יִפטרו את הצעיר מגיוס בבדיקות שייערכו לו בעיר המחוז.
זמן קצר אחר כך קיבל החסיד את צו הגיוס לביתו, וקָרב הזמן שהיה עליו ללכת לשירותו הצבאי. נכנס שוב החסיד אל רבו ובכה מרה. ניחם אותו הרבי ואמר לו שוב: "אל תפחד, לא תגויס."
לא עבר זמן רב, וכבר נסע החסיד עם אנשי הצבא אל עיר הבירה פטרבורג, ומשם נשלח החסיד הלאה, אל מקום אחר.
באחת התחנות, ירד החסיד מן הרכבת וחיפש תיבת דואר, כדי לשלוח לאביו מכתב. עד שחזר, נמלאה התחנה רכבות ולא מצא החסיד את הרכבת שלו. זמן מה עבר עד שהבין החסיד כי הרכבת שבה נסע עומדת מעבר לגשר. רץ החסיד לחצות את הגשר, אבל כשכמעט הגיע אל הרכבת, זו כבר זזה ממקומה ונסעה הלאה.
החסיד לא ידע מה לעשות. הוא שב אל תחנת הרכבת, ושם ישב באחת הפינות ובכה. פנה אליו שוטר אחד ושאל אותו מי הוא ומה מעשיו כאן, וגם ביקש לראות את הפספורט. אולם החסיד לא הבין רוסית, ולא השיב לשוטר דבר. לקח השוטר את החסיד אל תחנת המשטרה, ובדרך הלך החסיד ובכה. והנה עבר במקום אדון נכבד, יהודי עשיר ובעל קשרים עם הממשלה. ראה העשיר את החסיד ושאל אותו על סיבת בכיו. כשסיפר החסיד את קורותיו, ריחם עליו היהודי העשיר, וביקש מן המשטרה לשחרר את החסיד הצעיר בערבות כספית עד שיתברר דינו. כשהביא העשיר את החסיד אל ביתו, נתן לו חדר משלו ודאג לכל צרכיו. אחר כך אמר לו: "יקירי, אל דאגה. לא תגויס לצבא."
בעזרתו של העשיר הובא החסיד לבדיקה חוזרת, ויצא ממנה כשהוא חופשי לשוב לביתו.
זמן מה אחר כך נכנס החסיד שוב אל ביתו של רבו בסוכטשוב. בירכו הרבי לשלום ואמר: "הלוא כך אמרתי לך שלא תגויס."