לפני שנתגלה והפך לצדיק נודע, היה רבי יחיאל מיכל מזלוֹטשוֹב "מלַמד" של ילדים בכפר אחד. יום אחד החליט אדון הכפר הגוי להביך את היהודי הצעיר ולהביאו לידי ניסיון.
מה עשה? הביא אדון הכפר אישה פרוצה שתעמוד לפני האיש הצעיר כששדיה גלויים. בכל כוחו ניסה יחיאל מיכל לסלקה מעל פניו, ואולם האישה לא הרפתה ממנו, וכשהטה את פניו לצדדים הטתה האישה את עצמה כנגדו.
כשראה שאין הוא יכול לברוח ממנה, החל להרהר בדברי חז"ל שאמרו כי היופי נמשך מן ההולדה ומן הזרע שנקלט בהיריון. לפיכך אין היופי אלא דבר גשמי וגופני, המתהווה מן המאכלים המרכיבים את גופו של האדם. אז חשב ר' מיכל כי יהודי שגופו יפה, הרי זה ממאכלים שאכל בכשרות ובירך עליהם כראוי, ואולם יופיים של גויים נמשך ודאי מן המאכלים המאוסים שאכלו. נזכר יחיאל מיכל בשרצים ובסרטני המים שנוהגים הגויים לאכול. וכאשר הרהר באלו השרצים, וכיצד הם בונים ומרכיבים את הגוף הגשמי ואת גופה של האישה שלפניו, הקיא הקאה גדולה. מיד צווה האדון לגרש את היהודי הצעיר מלפניו.
גוף של שרצים
נושאים:
