"הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהלים קמז, ג).
רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה אמר על כך כי "לב שבור הוא טוב מאוד": את הלב השבור מרפאים בסילוק העצבות, ולא באיחוי השבר. וזו מעלתם של הצדיקים: גם כשלבם נשבר הם מצליחים להיות שמחים. מעלה שאליה כל אדם צריך לקוות – שאלוהים ייתן לו לב טהור ושבור שאיננו עצוב. על כך אמר רבי אייזיק מלֶנטשנֶה, כי ראוי שהלב יהיה שבור, אך ראוי גם שבו בזמן יהיה הלב שלם. והלב השבור והשלם יהיו באדם יחדיו, בשלמות אחת.
אין שלם מלב שבור
