פעם אחת צווה הבעל שם טוב לתלמידו ר' זאב קיציס, שיכין עצמו וילמד את הכוונות שיש לכוון בתקיעות השופר כי הוא יהיה מסדר התקיעות לפניו בראש השנה. למד ר' זאב את הכוונות ואף כתבם על נייר כדי שיוכל להביט בו בשעת התקיעות. את הנייר שהכין שם ר' זאב בחיקו.
גרם הבעש"ט לכך שהנייר נשמט ואבד. כשבא ר' זאב לסדר התקיעות חיפש את הנייר אנה ואנה ולא מצאו. לא ידע ר' זאב כיצד לכוון את תקיעת השופר, וירע לו מאוד. ומתוך בכי תמרורים מעומק לבו ובלב שבור סידר את התקיעות בלי שום כוונות.
לאחר התקיעות אמר לו הבעש"ט: "בהיכל המלך יש חדרים והיכלות רבים, ולכל חדר והיכל יש מפתח מיוחד ושונה. אך יש דבר הכולל את כל המפתחות כאחד, והוא הגרזן. בעזרתו אפשר לפתוח כל המנעולים של כל הפתחים כולם.
כך הן הכוונות – אלו מפתחות. לכל שער ולכל פתח יש כוונה שונה ומיוחדת, אך המפתח הכולל, הפותח את כל השערים, הוא הלב הנשבר. כאשר ישבור אדם את לבו לפני ה' באמת יוכל להיכנס בכל השערים בהיכליו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא."
הגרזן
