בתפילות הימים הנוראים נהג רבי לוי יצחק מברדיטשוב לשמש חזן העובר לפני התיבה כבעל תפילה. בזמנים אלה נהג להוסיף אל התפילות שבסידור מילים שחיבר ושר בנעימה. במילים אלה ביקש מחילה בעבור הציבור, ואף התווכח עם אלוהים ותבע צדק ושינוי לטובה.
בימי מלחמת העולם הראשונה, שנים רבות אחרי מותו של ר' לוי יצחק, שרו מוזיקאים יהודים את מילותיו של הרבי, והזכירו את האומות המתנצחות במלחמה. יצירתם נגעה בלבם של רבים בדורות האחרונים, וכך הם שרו:
גוט מאָרגן דיר, רבונו של עולם!
איך, לוי-יצחק בן-שׂרה מבערדיטשעװ
בין צו דיר געקומען מיט אַ דין תּורה פֿאַר דיין פֿאָלק ישׂראל.
וואס האסטו זיך אָנגעזעצט אויף דיין פאָלק ישראל!
אז ווו נאר א זאך, איז – "אמור אל בני ישראל."
אז ווו נאר א זאך, איז – "צו את בני ישראל."
אז ווו נאר א זאך, איז – "דבר אל בני ישראל."
טאטעניו!
כמה אומות יש בעולם!
פרסים, בבלים, אדומים.
בוקר טוב לך, ריבונו של עולם!
אני, לוי יצחק בן שרה מברדיטשוב
באתי אליך בדין תורה
בעבור עם ישראל שלך.
מדוע נטפלת דווקא לעמך ישראל!
רק צריך משהו, מיד – "אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
שוב קרה דבר מה – "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
ושוב – "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
אבא'לה!
כמה אומות יש בעולם!
פרסים, בבלים, אדומים.
און די רוסלענדער, װאָס זאָגן?
"אונזער קייזער איז אַ קייזער!"
די דייטשלענדער, װאָס זאָגן זײ?
"אונזער קעניג איז אַ קעניג!"
די ענגלענדער, װאָס זאָגן זײ?
אונזער מלכות איז אַ מלכות!"
און איך, לױ-יצחק בן-שׂרה מבערדיטשעװ זאָג׃
"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא!"
והרוסים, מה אומרים?
"הקיסר שלנו קיסר הוא!"
הגרמנים, מה אומרים הם?
"המלך שלנו הוא מלך!"
האנגלים, מה הם אומרים?
"המלכות שלנו היא מלכות!"
אך אני, לוי יצחק בן שרה מברדיטשוב אומר:
"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא!"
און איך, לױ-יצחק בן-שׂרה מבערדיטשעװ, זאָג׃
"לא אזוז ממקומי!
כ'װעל זיך פֿון אָרט ניט רירן!
אָן אַ סוף זאָל דאָס זיין!
אָן אַן עק זאָל דאָס נעמען!
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא!"
ואני, לוי יצחק בן שרה מברדיטשוב אומר:
"לא אזוז ממקומי!
ממקומי לא אזוז!
עד שסוף יהיה לכך!
עד שקץ יהיה לכך!
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא!"