האוֹקס

פעם אחת ישב רבי נפתלי, רבה של רוּפּשִיץ, בבית רבו החוזה מלוּבּלין ואמר חידושי תורה חריפים ונאים. כשסיים פנה אליו החוזה ואמר ביידיש: "אתה אוֹקְס!", כלומר – שור. שתק רבי נפתלי ולא אמר דבר. כיוון ששתק, הסביר החוזה: "יודע אתה מדוע קראתי לך 'אוקס'? מכיוון שאותיות אלו הן קו"ף סמ"ך אל"ף, המצטרפות לאחד מן השמות הקדושים על פי הקבלה." אז פנה החוזה אל אדם אחר שנכח במקום ואמר לו: "אתה מצטער שלא קראתי גם לך 'אוקס'? הרי זה בגלל שאתה באמת שור גמור – 'אוקס'."
שוב פנה הרבי מלובלין אל רבי נפתלי ואמר לו: "נראים פניך כמראה נבלה!"
גם הפעם שתק רבי נפתלי ולא אמר דבר.
הסביר החוזה: "אולי השוחט שבעירך אינו הגון ומאכיל את הציבור טרפות ונבלות, ובשל כך ראיתי מראה נבלה על פניך?"
ענה רבי נפתלי: "השוחט בעירי הגון וראוי!"
אמר החוזה: "אם כך, שמא אחד השוחטים שמחוץ לעירך, באחד הכפרים, אינו הגון?"
צעק רבי נפתלי: "מה רצונך? האם אני ערב לכל שוחט שאינו הגון הנמצא בכפר שמחוץ לעירי?" ניסה החוזה לפייס את ר' נפתלי, ולא הסכים להתפייס.
בינתיים באה אישה אחת ועמה ילד חולה, כדי לקבל את ברכתו של החוזה.
קרא החוזה: "הרוֹפּשִיק" – כך היה מכנה בהומור את רבי נפתלי – "הוא שיברך."
מחה ר' נפתלי: "אדם שפניו כמראה נבלה אינו מברך!"
עמד ר' נפתלי בסירובו עד שאמר לו החוזה: "זהו פיקוח נפש. אין איש אחר שיכול להצילו, רק אתה."
אז הרים ר' נפתלי את ידו כאילו עומד הוא להכות את הילד, ומיד הניח את ידו על ראש הילד ובירכו בברכת רפואה.