פעם אחת עשה הבעל שם טוב את השבת בכפר אחד עם חסידיו. כשהגיעה הסעודה השלישית, הנמשכת משבת אחר הצהריים לתוך הלילה של מוצאי שבת, התכנסו גם תושבי הכפר אצל בעל הנכסים של הכפר שהזמין אליו את יתר היהודים לסעודה, והם שרו יחד. ראה הבעל שם טוב שסעודתם של היהודים הכפריים עושה רושם טוב בשמים. לאחר הסעודה קרא למארח ושאל אותו לפשר הסעודה: "למה אתה משקיע כל כך הרבה בסעודה השלישית?" השיב לו המארח הכפרי: "שמעתי שאנשים אומרים: 'הלוואי שנשמתי תצא בין אנשים מישראל,' ושמעתי שכתוב שבשבת יש לכל אדם נשמה יתרה היוצאת ממנו במוצאי שבת. לכן אמרתי לעצמי: 'אני רוצה שהנשמה היתרה שלי תצא ממני בין אנשים מישראל,' ולכן אני מזמין אלי אנשים כדי להוציא את השבת יחד."
שמח הבעל שם טוב מאוד מתשובתו של המארח.
יציאת הנשמה היתרה
