מעשה משבעת הקבצנים

כי פעם אחת הייתה קבוצה של בני אדם, שהיו חוקרים ודורשים – הנה לכל חיה יש לה צל מיוחד, ורק באותו הצל היא רוצה לנוח. וכן יש צל מיוחד לכל חיה וחיה, כי כל חיה בוחרת לה איזה צל, ורק באותו הצל המיוחד לה היא רוצה לשכון. וכן לכל עוף ועוף יש ענף מיוחד, שרק באותו הענף הוא רוצה לשכון. על כן חקרו אם אפשר למצוא אילן כזה, אשר בצלו ישכנו כל החיות. שכל החיות יבחרו בו וירצו לשכון בצל זה האילן, ועל ענפיו ישכנו כל ציפורי השמים.
וחקרו שנמצא אילן כזה. ורצו ללכת אל האילן כי אין לשער את העונג המופלא שיש שם אצל אותו האילן, כי יש שם כל העופות וכל החיות. והחיות שם אינן מזיקות. וכל החיות והעופות מעורבים יחד וכולם שמחים ומשחקים שם יחדיו, ובוודאי תענוג גדול מאוד להיות שם ליד האילן.
וחקרו להיכן צריכים ללכת כדי לבוא אל אותו האילן, ונפלה ביניהם מחלוקת על כך. כי זה אמר, שצריכים ללכת לצד פלוני למזרח, וזה אמר למערב, וזה אמר לכאן, וזה אמר לכאן – עד שלא היו יכולים להכריע לאיזה צד צריכים ללכת כדי לבוא אל האילן.
ובא חכם אחד ואמר להם: "למה אתם חוקרים באיזה צד ללכת אל האילן? בדקו תחילה מי ומי האנשים שיכולים לבוא אל האילן. כי לא כל אדם יכול לבוא אל האילן, אלא רק מי שיש לו את המידות והתכונות של האילן. כי האילן יש לו שלושה שורשים – שורש אחד הוא אמונה, והשני הוא יראה, והשלישי הוא ענווה. וגוף האילן הוא אמת, ויוצאים ממנו ענפים. ועל כן אי אפשר לבוא אל האילן, אלא מי שיש בו מידות אלו."
וקבוצה זו של בני אדם, הייתה ביניהם אחדות גדולה מאוד, ולא רצו להיפרד זה מזה, שמקצתם ילכו אל האילן ומקצתם יישארו. כי לא היו כולם ראויים לבוא אל האילן, אלא רק קצת מהם שהיו בעלי המידות הנ"ל. על כן התעכבו כולם. ואלו שהיו צריכים לכך היו יגעים וטורחים שיהיו בהם גם כן המידות הנ"ל, כדי שיהיו כולם ראויים לבוא אל האילן.
וכן עשו. ויגעו וטרחו עד שהיו בכולם אלו המידות הנ"ל. וכשבאו כולם לאלו המידות, חשבו כולם בדעה אחת והסכימו כולם על דרך אחת ללכת בה אל האילן. והלכו כולם. כך הלכו איזה זמן עד שראו מרחוק את האילן. כשהסתכלו, ראו והנה אין האילן עומד במקום כלל, כי אין לאילן מקום כלל. ומכיוון שאין לו מקום – איך אפשר לבוא אליו?
ואני הייתי גם כן שם אתם. ואמרתי להם: "אני יכול להביא אתכם אל האילן, כי זה האילן אין לו מקום כלל, כי הוא למעלה מהמקום לגמרי. וכל מי שהוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה יש לו עדיין אחיזה במקום, אלא שאצלו אפילו מקום מועט מחזיק את המרובה. אבל אצלי יש מועט המחזיק את המרובה גדול מכך, שאצלי יש סוף המקום לגמרי, שממנו אין יותר מקום כלל. על כן אני יכול לשאת את כולכם אל האילן שהוא למעלה מהמקום לגמרי." ולקחתי אותם, ונשאתי אותם לשם – אל האילן הנ"ל.
ואם כך, יש לי הסכמה על כך שיש לי המדרגה העליונה של מועט המחזיק את המרובה. ועתה אני נותן לכם את זאת במתנה – שתהיו כמוני.
והייתה שם שמחה וחדווה גדולה מאוד.