מעשה משבעת הקבצנים

פעם אחת נמלטו תושביה של איזו מדינה. בדרך בריחתם עברו דרך היער, ואיבדו שם ילד וילדה. איש אחד איבד ילד ואיש אחר איבד ילדה. היו אלו ילדים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. לא היה לילדים מה לאכול. הם צעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכול.
בא אליהם בֶּטְלֵר, קבצן, עם השקים שלו שבהם היה לו לחם. התחילו הילדים להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו, ונתן להם לחם לאכול, ואכלו.
שאל אותם: "מהיכן באתם לכאן?"
השיבו לו: "אין אנו יודעים," כי היו ילדים קטנים.
התחיל הקבצן ללכת משם, וביקשו ממנו שייקח אותם עמו. אמר להם: "איני רוצה שתלכו עמי."
בתוך כך הסתכלו, וראו שהוא עיוור. היה הדבר לפלא בעיניהם, שהרי הוא עיוור, ואיך הוא יודע לאן ללכת?
ובירך אותם הקבצן העיוור שיהיו כמוהו, שיהיו זקנים כמוהו, והשאיר להם עוד לחם לאכול, והלך לו.
הבינו הילדים כי השם יתברך השגיח עליהם והביא להם קבצן עיוור לכאן, כדי לתת להם אוכל.
אחר כך נגמר להם הלחם, ושוב התחילו לצעוק שאין להם מה לאכול. הלילה ירד והם ישנו שם. בבוקר גם כן לא היה להם מה לאכול, והיו צועקים ובוכים.
שוב בא לפניהם קבצן חירש. התחילו לדבר אליו, וסימן להם בידיו ואמר להם שאינו שומע. ונתן להם גם כן לחם לאכול, והלך מהם. ורצו גם כן שייקח אותם עמו, ולא רצה. ובירכם גם כן שיהיו כמוהו. והשאיר להם גם כן לחם, והלך לו.
שוב נגמר להם הלחם, וחזרו וצעקו, ושוב בא לפניהם קבצן כבד פה. והתחילו לדבר עמו, והיה מגמגם בלשונו ולא הבינו מה הוא אומר. והוא היה מבין מה הם מדברים, אך הם לא הבינו מה הוא אומר, כי היה מגמגם בלשונו כנ"ל.
ונתן להם גם כן לחם לאכול, והלך לו גם כן, ובירכם גם כן, שיהיו כמוהו, והלך לו. הכול כנ"ל.
שוב בא לפניהם קבצן שהיה צווארו עקום, והיה גם כן כנ"ל.
שוב בא קבצן בעל גיבנת, וכן קבצן בלי ידיים, ועוד קבצן בלי רגליים. וכל אחד נתן להם לחם, ובירכם שיהיו כמוהו. הכול כנ"ל.
אחר כך שוב נגמר להם הלחם, והתחילו ללכת לחפש יישוב שיש בו בני אדם, עד שהגיעו לאיזו דרך והלכו באותה הדרך, עד שבאו לאיזה כפר. ונכנסו אלו הילדים אל איזה בית, והיו מרחמים עליהם, ונתנו להם לחם.
שבו ונכנסו אל בית אחר, ונתנו להם גם כן. והיו מחזרים על הפתחים ומקבצים לחם, וראו שזה טוב להם, והסכימו ביניהם שיהיו תמיד יחד. ועשו להם שקים גדולים כדרך הקבצנים, והיו מחזרים על הפתחים והלכו אל כל השמחות – אל סעודות ברית מילה וחתונות.
אחר כך הלכו להם למקום אחר. הלכו לעיירות אחרות והיו מחזרים על הפתחים. והלכו אל הירידים וישבו בין הבֶּטְלֵרס, הקבצנים, על ספסל הקבצנים עם צלחת לאיסוף מטבעות, עד שהיו אלו הילדים מפורסמים בקרב כל הקבצנים. כי כולם הכירו אותם, וידעו שאלו הם הילדים שאבדו ביער.
פעם אחת היה יריד גדול באיזו עיר גדולה, והלכו לשם הקבצנים, והילדים הלכו גם כן לשם. ועלה על דעת הקבצנים לשדך את שני הילדים, שיתחתנו זה עם זו. לאחר שדיברו על כך כמה מן הקבצנים, היה הדבר טוב מאוד בעיני כולם, ועשו את השידוך. אבל איך יעשו להם חתונה?
חשבו הקבצנים – ביום פלוני תהיה סעודה לכבוד יום ההולדת של המלך, וילכו לשם כל הקבצנים. וממה שיבקשו שם לעצמם בשר ולחם, מזה יעשו חתונה. וכן היה.
כל הקבצנים התאספו לסעודת יום ההולדת של המלך, וביקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו את מה שנשאר מן הסעודה, בשר וחלות גדולות וחגיגיות. והלכו וחפרו בור גדול שהיה בו מקום למאה אנשים, וכיסו אותו בקנים ובעפר וזבל, ונכנסו לשם כולם. ועשו שם חתונה לילדים, והכניסו אותם לחופה, והיו שמחים שם מאוד מאוד, וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד.