פעם אחת אמר החוזה מלובלין לתלמידו רבי נפתלי מרוּפּשיץ: "קבל על עצמך שלא לומר 'גלַייך-ווֹרטְל' – דברי בדיחה וצחוק – רק לשעה אחת, ותהיה כמוני". והסכים לכך ר' נפתלי.
אחר כך הלכו אל בית המדרש להתפלל. כדרכו, התפלל הרבי את תפילת העמידה בלחש זמן רב. כשסיים את תפילתו ראה והנה הציבור צוחק ללא הרף, עד שהנזלת קולחת מאפם מרוב צחוק. הבין הרבי כי מן הסתם אמר רבי נפתלי, ה"רוּפְּשיצֶר", איזו בדיחה.
קרא אליו הרבי ואמר: "הלא סיכמנו!"
ענה ר' נפתלי: "נכון, אבל מה לעשות ואתה הארכת בתפילת העמידה יותר משעה אחת".
צחוקים בחבורה
נושאים:
