מסיק התנורים ובן המלך

עוד כשהיה צעיר חָבַר רבי זושא מאניפולי אל החסידים, יראי השם, בני חבורתו של המגיד ממזריטש.
באותם הימים היה ר' זושא מסתתר מאין רואים או הולך אל היער, ושם היה מנעים זמירות ותשבחות להשם יתברך בהתלהבות ובאהבה עזה, בחשק ובהשתוקקות גדולה.
דומה היה לאדם ההולך כשהוא שקוע תמיד ברעיונות עמוקים, וכל זאת מרוב דבקותו בהשם והשתוקקותו לעבוד את אלוהיו.
אח היה לו לר' זושא, רבי אלימלך שמו. באותם הימים עדיין לא הצטרף ר' אלימלך אל עדת החסידים, אלא היה עוסק בלימוד התורה. ראה ר' אלימלך כי אחיו הולך שקוע תמיד ברעיונותיו, וכי מעשה זה זר היה לכל הלומדים העוסקים בתורה. שאל אותו ר' אלימלך: "מדוע אתה מתנהג בזרות ומוזרות?"
השיב לו ר' זושא: "אחי, אספר לך מעשה נפלא, וממנו תדע ותבין הכול:
במדינה אחת היה מלך חכם מאוד, אשר כל בני המדינה אהבוהו מאוד אהבה עזה. באותה המדינה היה בעל מלאכה עשיר גדול, שהתעשר ממלאכתו. יום אחד חשב האיש – 'מה תועלת יש לי מהוני הרב? הלוא את תענוגות בני אדם לא אוהב אני. די לי הלחם אשר אני אוכל והמלבוש אשר אני לובש, ומה תענוג יש לי מכל נכסיי אלו? מוטב לי שאשתמש בכספי כדי שאוכל לשרת את מלכי, אשר אני אוהבו.'
מכר האיש את כל חפציו היקרים ונסע אל עיר המלוכה. שם חקר ודרש בין השרים מהי הדרך שבה יוכל לעבוד את המלך. אמרו לו כי יש תפקיד אחד שהוא יכול עתה לקבלו – להיות מסיק התנור בבית המלך, וגם תפקיד זה לא יקבל, אלא אם ירצה המלך ביקרו.
אמר בעל המלאכה העשיר בלבו – מה לי תפקיד זה או אחר, הן פיזרתי את כל רכושי מאהבת מלכי ולמען יראו עיניי את יופיו. מוכן אני לפזר את כל שארית כספי כדי לשחד שרים וסגנים שיקבלו אותי לתפקיד זה, ובכך אמצא עונג לנפשי, ואשרת את מלכי האהוב.
וכך היה, השרים מינו אותו להיות מסיק העצים בתנורי בית החורף של המלך. בכך עסק ובכל מלאכה שהוטלה עליו בבית המלך.
בימים ההם עשה המלך משתה גדול לכל שריו, ובנו יחידו של המלך ישב בראש הקרואים. תוך כדי המשתה, מתוך ששתה יין לרוב, דיבר בן המלך דברים בלי דעת לפני המלך והשרים. כעס המלך על הדברים שאמר בנו וגירש אותו מביתו לשנה אחת – שנים עשר חודשים שבהם לא יראה את פני אביו.
תקפו הגעגועים את בן המלך, אך לא יכול היה לראות את אביו. והנה ראה כי מסיק התנור מושיט את ראשו אל פתח הנמצא בעליית הגג שבבית המלך, ומביט דרכו אל דבר מה. שאל אותו בן המלך על כך, וסיפר לו האיש איך ויתר על רכושו ובא לשרת את המלך. והנה כעת, בכל עת אשר ירצה בכך יכול הוא לראות את המלך ממקום זה אשר בעליית הגג בעזרת הטלסקופ שהתקין לו שם.
ביקש בן המלך מן האיש שייתן גם לו ויראה את פני אביו האהוב. הסכים לכך בעל המלאכה וסייע לבן לראות את אביו האהוב.
אז אמר האיש אל בן המלך: 'בושה היא לך, שאתה מגורש מעל שולחן אביך. הנה אני אדם פשוט ואיני איש משכיל. ביזיון הוא למלך כי איש כמוני יבוא ויעמוד לפניו בכל רגע. לפיכך, שמח אני בחוֹר הזה אשר ניתן לי, כי אוכל כך לראות מרחוק את המלך על ידי העדשה המגדילה. אבל אתה – בן מלך הנך! חכם ומבין בענייני חכמה. אתה מקומך להיות בין היושבים לפני המלך תמיד. כל שנדרש ממך הוא להשגיח על הדברים שאתה מוציא מפיך, שיהיו דברי חכמה ודעת ולא דברים בטלים והבלים.
שמע אדוני לעצתי – מהיום והלאה השגח על הדיבורים שאתה מוציא מפיך, שלא תאמר דבר שלא חשבת עליו תחילה, עד שיהיו פיך ומחשבותיך שווים. אם כך תעשה, תזכה לשבת לפני המלך פנים אל פנים ולחזות ביופיו.'"
כשסיים ר' זושא את סיפורו אמר לאחיו, ר' אלימלך:
"אחי, אחי. גם אני אין בי לא תורה ולא חכמה, לא דעת ולא תבונה. לכן עובד אני עבודת עבד בעמל רב כדי לראות את המלך מרחוק. אבל אתה הנך תלמיד חכם מופלג. אם תשגיח על דיבורך ולימודך ותפילתך, ותעשה אותם מתוך מחשבה – תזכה להיות מן היושבים ראשונה לפני המלך."
אז נסע ר' אלימלך עם אחיו אל רבו, המגיד ממזריטש, ונעשה גם הוא תלמידו המובהק.