חסיד אחד בא עם אשתו לפני רבי משה מקוברין, וביקש להתגרש. האיש הקפיד, כמנהג החסידים, שלא לאכול בפסח "מצה שרוּיָה", שנרטבה במים או במשקה אחר. אולם האישה לא הסכימה להקפיד על מנהג חסידי זה והכשילה אותו באכילת מצה שרויה.
הרבי לא נענה לבקשתו של החסיד, וגזר עליו להשלים עם זוגתו. וכך סיפר הרבי לאותו חסיד:
"יודע אתה כי מורנו הרבי מאפטא היה מקפיד מאוד לאכול בפסח רק 'מצה שמורה' – מצות מהודרות שהקמח שממנו נוצרו נשמר בקפדנות בשמירה מיוחדת עוד משעת הקצירה של החיטים, כדי שלא יבוא במגע עם מים ויחמיץ. מצותיו המהודרות של הרבי היו נאפות במיוחד בערב החג, והן נשמרו עטופות במפה בביתו. פעם אחת, בערב הפסח באו גבאי צדקה לבקש מצות בשביל עניי העיר. הרבנית, שהיתה טרודה בעיסוקיה לקראת החג, נתנה להם בלי משים את המצות השמורות המיוחדות לבעלה הרבי. רק לאחר זמן מה ראתה מה קרה, והנה המצות אינן. נבהלה הרבנית ולא ידעה מה לעשות וכיצד תאמר זאת לבעלה. לבסוף, לקחה מצות פשוטות שאינן 'שמורות', הניחה אותן בתוך המפה, במקום המצות המהודרות, ולא גילתה לבעלה שכך עשתה. כך ערך הרבי מאפטא את הסדר עם מצות פשוטות, שאינן שמורות.
לאחר חג הפסח בא גם אל הרבי מאפטא זוג נשוי. גם במקרה זה רצה האיש לגרש את אשתו בגלל שזו סירבה לבשל לו מאכלים שאינם מכילים 'שרויה'. אז קרא הרבי מאפטא לאשתו הרבנית ושאל: 'אמרי לי את האמת, אילו מצות הגשת לשולחן בליל הסדר?'
שתקה הרבנית ולא ידעה מה לומר.
'אינך צריכה לחשוש,' הרגיע אותה הרבי, 'אמרי לנו.'
'הגשתי מצות פשוטות', השיבה לבסוף האישה.
כששמע זאת, פנה הרבי מאפטא אל האיש ואמר לו: 'אתה רואה, בני? אני ידעתי כי מונחות לפניי מצות פשוטות בליל הסדר, אך התנהגתי כאילו איני יודע זאת, כדי לא לבוא לידי 'קפידה', לכעס ומריבה. ואתה רוצה לגרש את אשתך רק בגלל מנהג חסידים?'
כך פייס אותם הרבי מאפטא, והם חיו מאז בשלום."
בסיפור זה פייס גם רבי משה מקוברין את הזוג שבא לפניו, והם שבו לביתם בשלום.
מצה ומריבה
נושאים:
