מידות של ייחוס

נושאים:

בתו של רבי צבי-הירש מרימַנוֹב התארסה לנכדו של רבי ישראל מרוז'ין. בשעה שנערך אירוע שידוך לאחד מצאצאיו נוהג היה ר' ישראל להזכיר את אבותיו הקדושים ואת ייחוסו הנכבד. גם באירוע אירוסין זה מנה ר' ישראל את ייחוס אבותיו: "ובכן, אבי הוא רבי שלום-שכנא מִפְּרוֹהוֹבִיטְש, סבי הוא רבי אברהם 'המלאך', אבי-סבי הוא המגיד ממֶזריטש, אבי-סבתי הוא רבי נחום מטשֶרנוֹבּיל," וכך המשיך ומנה את שמות אבותיו הגדולים. כשסיים אמר: "ועכשיו, ספר אתה על ייחוס אבותיך."
ענה לו ר' צבי-הירש: "אפרט גם אני את ייחוס אבותיי. אבי היה חייט פשוט, והוא לימדני דבר אחד – בגדים ישנים צריך לתקן, ובגדים חדשים יש להיזהר בהם, שלא יתקלקלו."
כששמע זאת הרבי מרוז'ין אמר: "גֶּענוּג, גֶּענוּג," כלומר: מספיק, הרי זה די והותר בשביל השידוך שעשינו כאן.

החתונה שערכו לנכדיהם ר' ישראל מרוז'ין ור' הירש מרימנוב הפגישה בין שתי משפחות שונות מאוד זו מזו. משפחתו של ר' ישראל היא כנראה המשפחה המיוחסת ביותר בעולם החסידי, ואילו משפחתו של ר' הירש היא משפחת חייטים פשוטה. כיצד הכריזו השניים על ייחוס אבותיהם?

סיפור זה מעורר כמה שאלות: מדוע הכריז ר' ישראל מרוז'ין על ייחוסו המפואר, אף על פי שידע כי ר' הירש בא ממשפחה פשוטה מאוד? לְמָה התכוון ר' הירש כשסיפר על מוסר ההשכל הפשוט שלימד אותו אביו, ומדוע הסתפק בכך ר' ישראל וראה בכך עדות לשידוך ראוי?
נראה כי סיפור זה בא לומר כי הייחוס המפואר אינו עיקר אלא מידותיו הישרות של האדם. בשל כך, המסר הפשוט שמסר האב החייט לבנו משתווה בערכו לייחוס האבות של האדם המיוחס ביותר בחסידות בת זמנו. ואם כך, בדיוק בשל כך מנה ר' ישראל את שמות אבותיו, כדי ללמד את חשיבותן של מידות טובות וישרות.
אישיותו של ר' הירש, אגב, מגלמת בעוצמה את הרעיון שבסיפור. אדם זה, שבא ממשפחה פשוטה מאוד, שירת בביתו של רבי מנחם מנדל מרימנוב. כשרבו נפטר זכה דווקא משרת צדיק וישר זה לרשת את הרבי, ולא בניו המיוחסים.