הצדיק המדומה

שאל רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה: "במשנה, במסכת פאה נאמר: 'וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר וְלֹא סוּמָא וְלֹא פִסֵּחַ, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם' (פרק ח משנה ט). כלומר, שהמתחזה לחיגר ולפיסח כדי ליהנות מן הצדקה ומרחמי הבריות, נענש בכך שיבוא בעצמו לידי מום זה. אולם אם כך," הקשה רבי בונים, "גם מי שאינו אלא מתחזה לרבי ולצדיק, ייענש ויהפוך לרבי באמת. וכי עונש הוא זה?"
הסביר ר' שמחה בונים את הדבר במשל:
אדון אחד נסע בדרך וראה עני אחד שיכור שוכב בצד הדרך. חמד האדון לצון וציווה למשרתיו שיניחו את השיכור המעולף על העגלה. כשבאו לביתו, ציווה להניח את השיכור בחדר יפה, לרחוץ ולגלח אותו ואף להניחו במיטה מפוארת. על יד המיטה, כך ציווה האדון, יניחו בגדי כומר. ועוד ציווה האדון למשרתים, שכאשר יקיץ השיכור, ישאלו אותו מיד: "אדוני הכומר, מה תרצה?"
לאחר זמן הֵקיץ העני משכרותו, והמשרתים עשו כאשר נצטוו ושאלו: "מה תרצה, אדוני הכומר?" והשיכור התפלא עד מאוד, מה זאת? הלוא יודע הוא שאינו אלא איש עני ובזוי, אולם הנה הוא שוכב בחדר יפה, וכולם קוראים לו "אדוני הכומר", וגם בגדי כמרים מונחים על ידו!
כעת נכנס ספק בלבו של העני, שמא זה שהוא זוכר את עצמו כעני עלוב אינו אלא חלום, ובאמת הריהו כומר. ואולי להפך, המשיך הספק וניקר, אולי אמת שהוא עני מבוזה, ואילו עתה אין זה אלא חלום.
לבסוף מצא העני כיצד לברר את הספק: עליו לנסות ולקרוא בספרי הכמרים. אם יעלה הדבר בידו, ויוכל להבין את הכתוב, הרי שהוא באמת כומר, וזיכרון ימי עוניו אינו אלא חלום. אולם אם לא יצליח להבין בספרים דבר, הרי אינו כומר כלל, ועכשיו אין זה אלא חלום.
לקח העני ספרי כמרים ופתחם, ומובן שלא הבין בהם דבר וחצי דבר. אף על פי כן חזר הספק וניקר בלבו, הלוא בכל זאת עומדים סביבו בני אדם וקוראים לו "כומר". לבסוף החליט האיש שאכן הוא כומר, והעובדה שאינו מבין דבר בספרים של הכמרים אין בכך כלום, כי מן הסתם כך הדבר תמיד, וכל הכמרים אינם מבינים דבר וחצי דבר בספריהם…
"זהו העונש הנורא," הסביר ר' בונים. "תחילה אדם שאחרים מכנים אותו 'רבי' זוכר היטב כי אינו כזה. אולם אט אט נכנס הספק בלבו, שמא אמנם רבי הוא. אדם כזה בוחן את עצמו בלימוד רזי התורה ומיד רואה שאינו מבין בהם כלל. אף על פי כן חוזר הספק ונכנס ללבו – שהרי העומדים סביבו ממשיכים וקוראים לו 'רבי'. לבסוף מתיישב אדם זה בדעתו וחושב: 'אם כך, נראה שכך הדבר אצל כל שאר הרבנים והצדיקים, ואין אף צדיק אחד בארץ שמבין דבר בחכמת הנסתר.'"