צדיק גדול היה רבי יצחק "איציקְל" מרַאדְוויל. פלאי פלאות נעשו לישראל על ידו.
בצעירותו גר בעיר נַדבוֹרְנָה ושימש בה כדרשן ו"מַגִּיד מֵישָׁרִים" (ישעיהו מה, יט). פעם באה לפניו דוכסית אחת בבכי גדול, כי בנה הילד מוטל על ערש דווי והרופאים אמרו נואש. אמרה הדוכסית: "רק בך אני שמה את מבטחי, כי אתה בתפילתך תוכל לעזור לבני, ויתרפא במהרה."
אז אמר ר' יצחק: "ריבונו של עולם. הרבה גויים יש בעולמך. ובכן, יחיה גם הגוי הזה, אולי עוד תצמח ליהודי טובה על ידו." אחר כך הבטיח לדוכסית כי יתרפא בנה, והיא הלכה לדרכה.
כדבריו כן היה. הילד הבריא, וכשגדל נסע אל הערים הגדולות ולמד את לימודי הזמן ההוא בארץ רוסיה. הצליח הילד בלימודיו והתגלגל הדבר שנעשה שר גדול על כל הממונים בבית המשפט שבעיר ז'יטוֹמיר.
כמה שנים אחר כך נעשתה "מסירה" ועלילת שווא כנגד שלושה מצדיקי אותו הדור: אותו רבי יצחק מראדוויל, רבי מוֹטְל מצֶ'רנוֹבּיל ורבי ישראל מרוּז'ין. הכריחו את שלושתם לבוא אל בית המשפט בז'יטומיר ולהישבע שם כדי לנקות את עצמם מן האשמה שהואשמו בה.
כשבאו אל בית המשפט וראה השר את ר' יצחק, הכירו מיד מימי נעוריו בעיר נדבורנה. מיד עמד מכיסאו ורץ לקראתו באהבה רבה, נתן לו כיסא לשבת ופטר אותו מכל אשמה. הוא אמר לכל הממונים על המשפט: "מכיר אני את הרב הזה, והוא צדיק גדול בישראל ואין בו שום עוול." כך הועילה הברכה לרבי איציקל עצמו, וגם לחבריו הצדיקים התגלגלה טובה בשל אותו השׂר.
הטוב חוזר אליך
