המכתב הריק

א. הרב הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר ישב פעם אחת בסעודה עם תלמידיו ואנשי שלומו ביום ההילולה של רבנו הקדוש רבי לוי יצחק מִבֶּרדיטשוֹב.
שאל הרבי מקוזמיר את האנשים: "האם יש כאן עוד אדם שהכיר את הקדוש מברדיטשוב?"
חיפשו התלמידים עד שמצאו זקן עני מן העיר זֶ'ליכוֹב. ציווה הרבי מקוזמיר להביא את האיש לפניו, ושאל אותו: "האם הכרת את הרבי ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שהיה גם רב אצלכם, בז'ליכוב?"
השיב הזקן העני: "רבי, כשאומר אתה 'הרב ר' לוי יצחק' ודאי מתכוון אתה לרֶבּ לוי יצחקְ'ל! אספר לך מעשה נפלא שעשה לי הרבי.
ב. בעת שהיה ר' לוי יצחק רב בזֶ'ליכוֹב, הייתה דרכו להסתובב בין הכפרים לקבץ מעות לצדקה בשבוע של חנוכה. אני גרתי אז בכפר אחד סמוך לז'ליכוב, ובא הרב לביתי לעת ערב, ונתתי לו צדקה.
רצה הרב ללכת לביתו, אולם החושך כבר כיסה את הארץ והקור היה רב. ביקש הרב ללון בביתי. השבתי לו שאני מסכים, אלא שאין לי שום מקום עבורו, רק אם יואיל לישון עמי במיטה היחידה. וגם זאת רק בתנאי, שהוא יהיה זה שיישן לצד הכותל כי אני איני יכול בשום אופן לנוח כשאני ליד הקיר וחייב אני להפנות את פניי אל פני הבית. הסכים הרב לתנאים, והניח עצמו לישון לצדי, לצד הכותל. הבית נדם, ורק עששית קטנה הייתה דולקת כל הלילה.
כשהרגיש הרב שנרדמתי קצת, מיד יצא מן המיטה, התלבש, והלך בבית כל הלילה הנה והנה, כשהוא מדבר ומזמזם כדבורה. ואני לא יכולתי לישון כל אותו הלילה בגלל נהמותיו. הודיתי לאל שהבוקר בא, והרב ר' לוי יצחק נסע לביתו.
ג. אחר כך, בימים שבין פסח לשבועות, באתי אל האדון, בעל הבית שלי. ואמר לי האדון שלא יחכיר לי עוד את נכסיו מפני שאיני משלם את דמי השכירות בזמן וגם חייב אני לו כמה מאות זהובים. לכן עלי לעזוב מיד את ביתי כדי שישכירו לאיש אחר. ראיתי שלא טוב הדבר, ואז חשבתי לעצמי: אני עשיתי טובה לר' לוי יצחק, שהנחתי לו לישון עמי במיטה אחת, והיה בביתי כל הלילה. ואני יודע שר' לוי יצחק הוא צדיק. על כן אלך אליו, אולי יסייע לי בצרתי. וכך עשיתי ובאתי וסיפרתי לו את כל הנ"ל.
ציווה עליי הרב להביא נייר חדש וחלק, ונטל את הנייר והלך לחדרו הקטן ושהה שם כרבע שעה. לבסוף יצא מן החדר והחזיר לי את הנייר כשהוא מכוּפָּל כמכתב ואמר: "לך לאדונך ותן לו את הפתקה הזאת."
וכך עשיתי. הלכתי אל האדון. בדרך תמהתי וחשבתי: "הלא לא ראיתי ביד הרב שום דיו וקולמוס, וגם חדרו היה חשוך ואין בו חלון, ואם כן איך כתב? ואולי לא כתב דבר?! אראה מה בתוכו."
נטלתי את הנייר ופתחתי אותו וראיתי שהוא חלק וריק, ואין בו שום כתב.
נבהלתי מאוד ופחדתי שהאדון יכעס ואף ירצה להרוג אותי בכעסו. למרות זאת אמרתי כי איש אלוקים כר' לוי יצחק בוודאי לא יסכן אותי, והלכתי בכוח אמונה זו אל האדון.
נטל האדון הנייר ופתח אותו והתחיל לקרוא בו כאדם שקורא באיגרת. ואני לא ידעתי מה קורא הוא כי לא יכולתי לשמוע את חיתוך האותיות שהוציא מפיו.
אחר שסיים את קריאתו אמר לי האדון: "תדע לך שכאשר אני חושב על העניין, הרי כל החוכרים הם רמאים, ומדוע שאחליף אותך בחוכר אחר שאין לדעת אם נאמן הוא או לא? מוטב שתישאר על מקומך. את הכסף שאתה חייב לי אני נותן לך במתנה, אלא שמכאן ואילך תשלם לי בזמן." ושלח אותי לשלום.
שבתי לביתי בשמחה ונטלתי גבינה וחמאה והלכתי אל ר' לוי יצחקְ'ל להודות לו. מצאתי אותו עומד בפרשת דרכים, ממתין ומצפה לבואי.
סיפרתי לו כל שאירע, וכששמע אמר לי בהתרגשות: יקירי, אמור לי אמת, האם פתחת את המכתב?" והודיתי במעשה.
אמר הרב באנחה גדולה: "אוי, מה עשית? אילולא פתחת את הפתקה היה הבית השכור קנוי לך ולבניך לאחוזת עולם בלי שכירות כלל. ועכשיו כשפתחת – קלקלת את העניין."