תיקון נשמתה של צפרדע

פעם אחת נכנס הבעל שם טוב במחשבה עמוקה מאוד, והלך מתוך התבוננות זו שלושה ימים ושלושה לילות, בלי שידע כלל מהליכתו. לבסוף ראה והנה הוא במדבר גדול, רחוק מאוד ממקומו. לפלא היה הדבר בעיניו שתעה ובא למדבר זה, וידע כי יש סיבה לכך.
בתוך כך, באה לפניו צפרדע גדולה עד מאוד, עד שכמעט לא הכיר איזו ברייה היא. שאל אותה הבעש"ט: "מי את?" ענתה הצפרדע: "תלמיד חכם אני, והתגלגלתי בצפרדע זו."
וכך סיפרה הצפרדע: "חמש מאות שנים אני מגולגלת בגוף זה, ואף שהאר"י הקדוש מצפת תיקן את כל הנשמות, אותי הרחיקו למקום שאין בני אדם מצויים כדי שלא יתקנו את נשמתי, וכל זאת בגלל גודל פשעיי."
שאל הבעש"ט: "ומה היו פשעייך?"
ענתה הצפרדע ואמרה: "פעם אחת זלזלתי בנטילת ידיים, ולא נטלתי את ידיי כראוי." וכך אירע הדבר: לאחר שחטא קטרג עליי השטן.
אמרו לשטן כי אין להאשים אדם בעבֵרה אחת, אלא אם יצליח ויכשילוֹ בעברה אחרת, בבחינת "עֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה" (משנה, אבות, פרק ד משנה ב). אם ייכשל – יחשיבו לו גם חטא זה, ואם יזכור את השם ולא ייכשל – יימחל לו גם חטאו הראשון.
ניסה אותו השטן בעברה אחרת ונכשל בה ולא עמד בניסיון. כך שנה ושילש עד שעבר כמעט על כל התורה כולה. נפסק דינו בשמים לדחות אותו ולא לקבל אותו אף אם יעשה תשובה.
אמנם "שערי תשובה לא ננעלו", ואם היה דוחק ונכנס היו מקבלים את תשובתו, ואין דבר העומד בפני התשובה, ובכל זאת גרמו חטאיו לכך שירחיקו אותו ולא תינתן לו ההזדמנות להרהר בתשובה. לפיכך נעשה שיכור גדול, עד שלא היה לו פנאי להתבונן ולשוב, וכך עבר על כל העברות שבעולם.
ומכיוון שחטאו הראשון היה במים – שלא נטל את ידיו, לאחר שמת נגזר עליו להתגלגל בצפרדע, שהיא תמיד במים. עוד נגזר עליו להיות במקום שאין בני אדם מצויים שם, כדי שלא יעבור שם יהודי ויברך או יחשוב מחשבה טובה, ובכך יחלץ את נשמתו של החוטא מגורלה.
אז עשה הבעש"ט תיקון לנשמתו של האיש, והעלה את נשמתו עד שנותרה הצפרדע מוטלת מתה.