שיעור במשא ומתן

פעם אחת תבע סוחר אחד שעסק בעסקים קטנים את שותפו, סוחר גדול ומנוסה, לדין תורה לפני רבי לוי יצחק מבֶּרדיטשוֹב.
מדובר היה בעסקה גדולה. סוחר צעיר שעסק בתיווך ראה פעם אחת בשוק עגלות עמוסות סחורה שעומדת כבר כמה ימים בלי קונים. ברחוב אחר הוא גם ראה עגלות, גם הן עמוסות סחורה שעומדת כבר כמה ימים ללא דורש.
הסוחר הצעיר הבין שיהיה כדאי לבעלי הסחורה להחליף ביניהם, שזה ייקח סחורה זו וזה סחורה זו, כי הסחורה הראשונה תוכל להימכר במקום שבו מוצבת הסחורה השנייה ויהיה לה פדיון, וכן הסחורה השנייה תמצא פדיון במקום של הסחורה הראשונה.
הסוחר הצעיר ידע כי הסוחרים שבשוק לא ימהרו להקשיב לעצתו כי לא הכירו אותו כמי שעוסק בעסקים גדולים ולכן צירף אל העסק שותף, סוחר ידוע ועשיר העוסק בתיווך. אך הנה, משנגמרה העסקה ודמי התיווך שולמו, סירב המתווך העשיר לשלם את חלקו של הסוחר הצעיר. גם לאחר שהפסיד בדין עדיין עמד השותף בסירובו, ולא שילם את שכרו של המתווך הצעיר והעני.
כשבאו לדין לפניו אמר רבי לוי יצחק לעשיר הסרבן: "דע לך כי גם אני, כמוך, עוסק בתיווך. מתווך אני בין עם ישראל לאביהם שבשמים. אני מוליך ומביא את זכויותיהם של עם ישראל למעלה, ומוריד למטה שפע טובה אל העולם. וגם אני עושה הכול על ידי פיתויי דברים כדרך המתווכים, היודעים כיצד לפתות את המוכר והקונה עד שהמסחר מצליח.
והנה פעם אחת ראיתי סחורה גרועה בידיהם של ישראל, העשויה משלושה מינים – חטאים, עוונות ופשעים. מנגד, במרום, ראיתי סחורה שלא נחוצה שם כלל, גם היא עשויה משלושה מינים – סליחה, מחילה וכפרה. למה להם בשמים דברים אלה אם אינם חוטאים שם כלל?
ולכן עלה בדעתי לעסוק בתיווך, שיעשו ביניהם חילוף, כלומר, שייתן הקדוש ברוך הוא שלושה מינים אלה של מחילה וסליחה וכפרה, וייקח מאלה את החטאים, העוונות והפשעים.
לצערי, לא קל היה לשכנע את הלקוחות. ישראל לא רצו כל כך להיפרד משלושת הדברים שבהם השקיעו כל כך הרבה מאמץ וממון, יגיעות וטרדות. קשה היה להם גם לתת אמון בסחורה שהוצעה להם תמורת זאת. נאלצתי להבטיח שיוסיף להם הקדוש ברוך הוא עוד מין של סחורה, והסכים הקדוש ברוך הוא גם לכך. הרי גם את השפע הטוב של ענייני משפחה, בריאות ופרנסה (ובלשון התלמוד "בַּנֵי, חַיֵי ומזונֵי") – גם זאת אין צריכים שם בשמים, ועלה בדעתי לבקש מהקדוש ברוך הוא שיוסיפם לעסקה. פרשתי ידיי בתפילה, ותודה לאל שהסכים גם לבקשתי זאת.
והנה, טרם סיימתי וירדתי מלפניו יתברך בשמחה על העסק המוצלח, שמעתי כרוז הקורא בשמי: "לוי יצחק! רואה אני שאתה טורח ומוסר את נפשך בעבור ישראל, ובכן מה שכרך בעבור התיווך? מדוע תעבוד בחינם?" עניתי ואמרתי לפניו יתברך: "מעמך ישראל איני מקווה לקבל דבר, אך ממך אקבל, כאשר ייטב בעיניך." קול יצא מלפניו יתברך ואמר: "ובכן, זה יהיה שכרך. אלה שלושת הדברים שהוספתי ונתתי בגללך – 'בני, חיי ומזוני' – הנני מוסרם בידך בלבד, ורק אתה תוכל לתת מהם או לנטול אותם ממי שתחפוץ."
"ובכן," – המשיך ר' לוי יצחק – "אני קיבלתי דמי תיווך, ואעשה בהם כרצוני. ואתה" – פנה ר' לוי יצחק למתווך הסרבן – "אם תציית לפסק הדין ותשלם, אתן לך מן הברכות הללו, ואם לא – אקח ממך חלילה." לא נקפו כמה שעות והנה חלה הסוחר העשיר בחולי כבד עד שהיה מוטל על ערש דווי. הרופאים נתייאשו מחייו, אולם הוא שלח מיד בקשת מחילה אל הרבי, ואף קיבל עליו את הדין ונתרפא.